עזב וחזר / יעקב כהן

 

עזב וחזר

יעקב כהן - שער הגולן

איור מאת יעקב גוטרמן

 

שלמה כהן, עזב את קיבוצו, שער הגולן, בגיל 65, עקב סירובו של הקבוץ לאשר לו שלוש שנים לימודי משפטים, עם צאתו לפנסיה ...

יעקב גוטרמן

הוא עזב את הקבוץ, מצא עבודות שונות והתחיל לימודי משפטים, מהם פרש עקב שעמום. התחיל מחדש לימודי מזרחנות לתואר ראשון, אותם סיים בהצלחה. בהמשך התקבל לבית אבות בחולון... שם מתרחש הסיפור שלהלן:

 

יום אחד קיבלנו הזמנה לבית האבות בחולון, שבו אבא הזדקן לו באותו זמן, די בכיף - כפי שיסתבר בהמשך. התברר לנו שהחוג לתיאטרון, שבו הוא ממלא תפקיד מרכזי, מעלה הצגה מסיפורי התנ"ך. אבא הסביר לנו שאין סיכוי למצוא מקום באולם בערב ההצגה עצמה, ולכן הוא מזמין אותנו לחזרה הגנראלית. חשבנו שזה פָן חדש, רך וענוג באישיותו הקשוחה והסוערת בדרך כלל, וחוץ מזה: 'אבא מזמין - אי אפשר לסרב' - וכך מצאנו את עצמנו בחולון, תפסנו מקום טוב באמצע האולם הריק וחיכינו בדריכות.

 

התיאטרון העלה את הסיפור על רות המואבייה ואבא שיחק את בועז בסמכותיות של אפנדי ותלבושת מרשימה שנלקחה היישר מציורי התנ"ך של דורה. כל היום תחת השמש הלוהטת, זאת אומרת כל המערכה הראשונה תחת אורות הבמה, אבא רדה בקוצרים המסכנים בני השמונים פלוס ובקושי אפשר להם לשתות מים, בעוד נעמי ורות, ששוחקו על ידי קשישות מתוקות בנות 85, עדינות ושבריריות, מלקטות להן שיבולים בפאתי השדה כפי שכתוב במגילה ומתאוננות בשקט על כאבי גב, כפי שלא כתוב במגילה.

 

עם ערב, כולם הלכו לישון וגם אבא נשכב לו במרכז הבמה על הקרשים כמי שלא פונק בנעוריו על מזרוני "עמינח". בינתיים נעמי, סרסורית קטנה לדבר עבירה, מסבירה לרות השיקסע כמה היהודים הללו אוהבים גוֹיוֹת, ושולחת אותה להתכרבל ככה בעדינות ליד בועז, אולי ייצא לה מזה איזה חבילת קש או לפחות אבן משחזת למגל.

 

היא כנראה הכירה את אבא שלי, סליחה את בועז, וידעה שהוא לא יישאר אדיש לקסמי המואבייה. מפה לשם, רות הקשישה והצייתנית הולכת לה ונשכבת ליד בועז ומתחככת קלות בגבו כמו חתולה מפונקת. כאן אבא אמור היה להתעורר בבהלה מאופקת ולשאול בקול רם: "מי את?" במקום זה הוא קפץ על רגליו כאילו הסורים על הגדרות, ושאג על הזקנה המסכנה שרק מילאה הוראות: "מי את!" ... וזהו.

 

בזוית העין ראיתי את התימנייה השחומה והאנרגטית שניהלה את המחזה, מכסה על פיה בבהלה אבל זה כבר היה מאוחר, הזקנה ריחפה לרגע באוויר מעוצמת הצעקה ומתה מדום לב או שבץ הקציר. לרגע אחד ארוך נפער חור עצום בתנ"ך כפי שהכרנוהו. בועז לא ידע את רות הגויה הקשישה והנחמדה, ישי לא בא לעולם, דוד המלך שהוריש לנו את האהבה לבנות ערומות באמבטיה - לא נולד, ולא הוליד את שלמה, ואלוהים יודע איפה כל זה היה נגמר ומה היה קורה לטקסט התנ"כי, אילולא הזקנה שָבַה פתאום לחיים, ואפילו הצטרפה לקידת הסיום ברגלים רועדות. חזרנו הביתה נרגשים, בעוד שחקני המחזה הולכים לחגוג על כוס חלב חם וכדור לדילול הדם. למחרת בערב החגיגי של העלאת המחזה, האולם התפוצץ ממחיאות הכפים, כי לאבא היו המון מעריצות ומחזרות, ולא רק בקרב הקוצרות, בייחוד כשהוא היה לבוש בבגד הארוך והמרשים הזה של בועז. כאן אולי המקום לספר שבית האבות של "משען" בחולון, הוא כוורת רוחשת ויצרית של אהבות וקנאות ובגידות. יש בו איזה אלף נשים פעלתניות על מאה גברים מאושרים, שמנסים כל הזמן להבין במה הם זכו ולמה זה לא קרה להם 50 שנה קודם לכן?!?

 

גברים כידוע נוטים בדרך כלל לקפוץ ולמות, קצת לפני הנשים, מסיבות שונות ומשונות שהעיקרית שבהן היא ניוון חמור או העדר מוחלט של שרירי הרצפה, מה שגורם להם בכל פעם שהם צריכים לתפוס מטאטא ליד או מגב ולנקות את הרצפה, למות קצת. כך שאם איתרע מזלך והארכת ימים, אתה עלול למצוא את עצמך יום אחד מול אותן אלף נשים שינסו לחטוף אותך אחת מידי רעותה, בעיקר כדי לדפוק אחת את השנייה, ואולי גם להעמיד את כוח המשיכה שלהן במבחן הזמן האכזר ולא משום שאתה מזכיר להן את קלארק גייבל, כמו שאתה אולי עשוי לחשוב. וזה בדיוק מה שקרה לאבא, שנחטף מכאן לשם ומרוב שחלשה עליו דעתו היה בטוח שהוא החוטף משם לכאן, עד שרומניה אחת פיקחית, שועלה קטנה וערמומית, שידעה דבר או שניים על גברים, החליטה לנכס אותו לעצמה ושלפה אותו מגן העדן של "משען" לדירה מתפוררת בטבריה ...

 

בסוף ימיו, חזר שלמה כהן לשער הגולן, החזיר את מענק העזיבה והתקבל לבית האבות של הקבוץ.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: