דודלא עושה שינוי / עוזי בן צבי

|

דודלא עושה שינוי

עוזי בן צבי - עמיעד

איור מאת יעקב גוטרמן

 

נולד כדויד לאימו שהגיעה בשנות העשרים לארץ מרוסיה. חלוצה, מהסוג היותר מיוחד.

איור מאת יעקב גוטרמן

בבית דיברו עברית, אותה עוד הביאה משם, ידעו עוני ומחסור, גידלה אותו לבד, בצריף לא גדול, במושבה הדרומית.

 

בבית הספר תמיד הצטיין, מאמו קיבל בירושה את הכישרון ללימודים, אהב ללמוד, לקרוא ולהרחיב עולמו, בבית הספר פרח. בין ארבעה קירות הצריף, באור העששית היה עושה את שיעורי הבית, לא יודע לעולם אם לא ייזרק הביתה כי כסף לשלם לבית הספר, לא היה להם.

 

בגיל צעיר יחסית, יצא לחברת הנוער בקיבוץ "עין השפלה". שם הוא פרח, עבד ולמד ופיתח את יכולות המנהיגות שהיו בו, מגיל צעיר.

 

בגיל 16 הוא כבר חבר ב"הגנה", מושבע בטקס הקבוע. עובדים ולומדים. מכינים את בני ובנות חברת הנוער להתגייסות לפלמ"ח. תרגילי א"ש הלילה הופכים ליותר ויותר רציניים, עם אימוני קפ"פ, מקלות במקום רובים, ומסעות מאומצים.

 

למען האמת איש מעולם לא קרא לו דויד, תמיד הוא היה דודלא, וכך הלך עמו השם, כאילו נולד עמו.

 

עם הפלמ"ח הגיע לקיבוץ "נאות העמק", קיבוץ ותיק בעמק המעתיר. השתכנו שם כול ההכשרה, עירוב של ישראלים ועולים חדשים, לומדים שפה חדשה, שפת המלחמה. גם שם התבלט, הלך לקורס מ"כים בג'וערה, הפך במהירות למ"כ ומנהיג. מלחמת העולם השנייה באירופה מוצאת אותו בהכשרה שבעמק.

 

ערב אחד, המשאיות מתארגנות, והם יוצאים לעלות לנקודה חדשה, ממש לא יודעים היכן זה, אבל ההתרגשות גדולה. הכשרת "נאות העמק" עולה לנקודה חדשה בגליל. מי בכלל חשב, מלמל דודלא לעצמו, שאני, הילד מהמושבה, בן יחיד לאימו, אוליך עכשיו את ההכשרה לנקודה חדשה בגליל.

 

סוף חורף 1946, הכול ירוק והנוף מדהים, והם קבוצה לא גדולה של כעשרים פלמ"חניקים, גברים ונשים. המשאיות נעצרות על הכביש בואכה מטולה, באמצע שום מקום, הם נוטעים את עצמם באדמת הטרשים.

 

דודלא כדרכו, תופס פיקוד, כול כך צעיר, אך מלא כריזמה, באופן טבעי, הוא הופך למרכז הפעילות, עובדים קשה, כולם. עובדים כול היום, ובלילה יוצאים לפעילויות של הפלמ"ח, מלחמה על הארץ, על המקום, ערבים בכול מקום, והצליפות מההר דורשות תגובה.

 

הימים עוברים, דודלא כבר אחרי קורס מ"מים ומלחמת השחרור כבר מאחור. את המתים משאירים חרוטים על האנדרטה. קיבוץ יש להקים. את שמו כבר בחרו כשהגיעו. "קיבוץ חרשים" קראו למקום, כך רצו החברים, אבל המוסדות דווקא חשבו אחרת, ו"מבוא הגליל" היה השם שעל השלט נחרט.

 

הקיבוץ קטן, עני, בקושי מצליח להתרומם, דודלא, ידו בכול, מארגן וחושב כול הזמן, קדימה, נישא לחברתו מההכשרה ציפויקה, ונכנסו לחדר משפחה.

 

דודלא מסתער על הכול, ועדות להקים, ענפים לאייש, צריך להתמקצע, והוא הופך לקיבוצניק האולטימטיבי. האיש המרכזי בקיבוץ, הכול עובר דרכו ממנו ואליו, ביום הוא עובד בשדות, בערב הוא מכהן בשלוש ועדות, ומדי שנתיים גם מכהן כמזכיר, אין רגע לנשום.

 

בינתיים נולדה הבת הראשונה, נחמה שלהם, הבת הבכורה של מבוא הגליל. כמה גאווה היתה זו, כמה אושר, אבל במוחו הקודח ממשיך הוא לחלום. הקיבוץ מקבל על עצמו כללים, תקנונים וועדות. נולדות עוד בנות, והוא עובד במטע משקיע בו כול אונו, ובערבים כרגיל.

 

גם את נושאי הביטחון לקח על עצמו, אחרי הכול, הוא היה היחיד מכול הפלמחניקים שעבר קורס מ"מים.

 

כך חולפות השנים. דודלא כבר לא צעיר, ארבעת הבנות שלו ושל ציפויקה, גדלות ומצליחות בבית הספר. דודלא ממשיך לכהן בכול הועדות, אבל משהו מתרחש בו, הקיבוץ גדל ומשתנה, החברות בועדת-חברים ומזכירות מחד, ובועדת משק מאידך, מכניסות אותו לדיכאון. דודלא שיצא ללמוד בקורס מרכזי משק, יודע לקרוא את המספרים שמביאים הרכזים העכשוויים לאסיפה. הוא קורא והכעס בו עולה. הרכזים משקרים לאסיפה, לא מאזינים למבקר, ותמיד יודעים טוב יותר מכול אחד אחר....

 

משהו נשבר בדודלא. הבנות אומרות לו, אבא, אם לא יהיה שינוי, אנחנו לא כאן, הראשונה כבר אחרי צבא, השנייה בצבא, ובדודלא הייאוש מתחיל לצבור כוח.

 

איש לא מקשיב לו וממש נשבר לשמוע את הצרות של כולם. נמאס לו מהוועדות, נמאסה עליו הדרך. מוצא את עצמו מתפלל שהכול כבר יתמוטט. הוא שידע לקרוא מספרים, הבין שמוציאים הרבה יותר ממה שמרוויחים. למפעל הקיבוץ, עבר כבר די מזמן והוא יודע מה המצב שם. חוסר האונים הורג אותו. הולך לתורנות יום שישי, עומד חסר אונים מול החברים עם נושאי הכלים שמרוקנים את המגשים מהעוף ויודע ששוב יקרא לאקונום להוציא מההקפאה משהו מהיר...

 

ככה חולפים הימים והוא שוקע. לציפויקה שלא מבינה הרבה בכלכלה, לא בדיוק אכפת, מה שמעניין אותה זה שהבנות לא יישארו בקיבוץ. זה הורג אותה, לא מבינה היכן נכשלה, "מה עשיתי לא בסדר" היא שואלת את דודלא, ולו אין כוח לענות.

 

בוקר אחד, דודלא יושב מול המחשב במשרדו במפעל וכותב מניפסט. במקום להרגיש חסר אונים הוא יודע שאו שהוא עושה את הצעד עכשיו או שזה יהיה מאוחר מדי. למניפסט הוא קורא "חייבים שינוי". את מה שכתב הוא תולה בעצמו על לוח המודעות.

 

התגובות הדהימו אותו, הרבה באים אליו ואומרים אנחנו מצטרפים. ומהצד השני, חבריו לדור המייסדים, מנתקים מגע ממנו. העולים שהגיעו מספר שנים אחריו חדורי אידיאולוגיה, מנהלים מסע השמצות כנגדו, למזלו הגדול, קשה היה למצוא עליו משהו רע.

 

עברו מספר חודשים, הקיבוץ מחולק פחות או יותר חצי-חצי. העולים והמשפחות שלהם דור ראשון ושני - נגד. הישראלים ממש בעד השינוי. בתווך נמצאים הרכזים והגזבר שמבטיחים שהכול יותר מבסדר. בוקר אחד, מזעיקים את כול הקיבוץ לחדר האוכל. זהו זה, מודיעים הרכזים, הלך עלינו, פשטנו את הרגל.

 

דודלא מתמלא בזעם נורא. הוא שתמיד היה רגוע גם בזמנים הקשים, מתפרץ, זועק בכאב, אבל תוכנית העבודה שהכין לשינוי היתה כבר מוכנה. החברים ההמומים, מקבלים את תוכנית השינוי של דודלא. דודלא מזעיק לקיבוץ בן של חבר שלו, מהימים ההם, מישהו שמתמחה בשינויים המביא עמו חוברת מוכנה. "מבוא הגליל" הולך לשינוי עמוק, שינוי של חוסר ברירה. דודלא יודע שעכשיו, מעט מאוחר מדי. המתנגדים הפאנאטים בשלהם. אבל הקואליציה שארגן, בהם גם חבריו שעלו עמו לאדמת הטרשים, מצליחה להשיג את הרוב הדרוש.

 

דודלא כבר בן שמונים פלוס, עדיין מלא באנרגיות. ציפויקה עדיין לצידו, בת אחת נשארה בקיבוץ. דודלא חש שאת השינוי שהעביר ממש בדקה ה-92 היה צריך לעשות הרבה לפני כן.

 

היום דודלא יושב בביתו, ציפויקה לצידו, בבוקר הם פוסעים יחדיו למפעלון שהוקם לצד המפעל. המפעלון מעסיק את המבוגרים לכמה שעות שהם רוצים ויכולים. מי שבא מקבל כמה שקלים על כול שעה. היחד עושה לדודלא ממש טוב, הוא מסתכל בחיוך על חבריו שיצאו מעבדות לחרות, כך הוא מרגיש. סוף-סוף הוא וציפויקה יכולים לתת לנכדים הרבה יותר. ברצונו הוא לוקח את הרכב שקנה, ונוסע להנאתו לעשות קניות בעיירה הסמוכה. בלילה הוא נרדם עם חיוך.

 

ה"שינוי של דודלא" קוראים לשינוי בקיבוץ "מבוא הגליל". והוא יודע שעשה שני דברים בעלי משמעות בחייו. הראשון כשהקים את הקיבוץ, והשני, החשוב יותר, כאשר לקח את הקיבוץ אל השינוי, קוראים לנו עכשיו "קיבוץ מתחדש".

 

"מה אכפת לי," הוא ממלמל, "מעולם לא היה לי כול כך טוב."

 

"מה אתה מחייך כול הזמן?" רוטנת צפויקה לצידו, אבל היא יודעת...

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: