קמטי-תוכנית / אורי בית אור

|

קמטי-תכנית

אורי בית אור

איור מאת יעקב גוטרמן

 

אמרו, שקיבוץ הינו בניין-על, במציאות החדשה. והוא בניין-עד בתולדות העתידיים.

איור מאת יעקב גוטרמן

כדי להיות שותף בכך, בין שאר עיסוקים ותפקידים שבמקומנו, תקופת-מה, ריכזתי את התכנון, את הבנייה והתחזוקה של בניינים, כבישים ושבילים בשביל מקומנו. בעיסוקים כאלה, רבים החומרים שמתאימים למצייר ולמספר. כאלה הן המפות המצביות, המפות הטופוגרפיות, תכניות בניין וכיו"ב. אלה נרשמים בצילומי השמש על נייר טוב. יש יופי בצילומים של שמש: היא המצלמת כעד שמופיעים הם בכל הדרם והיא המדהה אותם, עד שהם כמו-מתאדים באור. בין לבין, צילומי השמש משמשים את ההוזים והתוכנים ואת המכוננים והבונים עפרות ארצנו. ברוך יוצר האור וצילומיו.

 

לעבודה הם נועדו, הניירות של צילומים אלה. ותוך כדי, הם נהנים מזיעת אפם של הנותנים בהם עינם. וכבר קרה, שבשל כתם מפורט של זעת-אף, נוסף אגף אובאלי לבית הילדים. תחילה כעסו המוסדות וטענו שחרגנו. כשבאו וראו את הבנוי שינו את טעמם והפליגו בשבחים, על האדריכלות ועל הפונקציונליות ועל ההעזה ואישרו מבלי אפילו לפשפש בניירות. עד כדי כך! על דעת המקום ועל דעת הקהל שבמקום, ועל סמך מחלוקות קשות וענייניות, מאז ועד עולם קראנו לו "בית הטיפ-טיפה" או "אובאלי אולאבאלי".

 

תוך כדי עבודה על ניירות כנ"לה, נוספים קווי-תיקון ומחיקה, הערות, שמות, שרטוטים של יד ומתווים של מדי-זווית ומחוגה וסרגלי-חישוב (זוכרים?). עולים על הנייר תזכורות, הרהורים ורכילויות אפילו, בעיקר, כשהמתכנן או הבונה, יד להם ורגל ברכילות. הנה, באחת הפעמים, נרשם בשולי הדף שאסור לשכן בדירות סמוכות את משפחת בינה ואת משפחת נבון. יריבות עולם שורה בינותם. הדף גונב לידיעתם - והם עשו יד אחת כנגד ההנהלות הרלוונטיות במקום ובעזרת המוסדות הלאומיים שינו את רוע הגזירה. מאז גרים הם בשכנות מופלגת והם אופוזיציה מתלהמת כנגד כל החלטה, כנגד כל נייר כתוב, כנגד אור השמש וכל דבר שלא קורה בממלכה של לילה.

 

קיפול מפות ותכניות שעל ניירות של תכניות של צילומים של שמש הוא מיומנות מופלגת. בלימודי ההנדסה והאדריכלות (וגם הארכיטקטורה, יש אומרים) היותר-גבוהים, הקורס לקיפולים הוא אחד היותר-קשים ומכשילים. גדולי-עולם של בניינים הוסיפו שנת לימוד ומכינות כדי לדעת איך לקפל את כל הארץ למראשות. טבעם של קיפולי-חכמה כאלה, שהם חוזרים, נשנים ומשתלשים, ותך כך, חורצים תלמים פרמננטיים בשדות הנייר: מין קווי-שטח שנוספים לקווי-גובה טופוגרפיים. לקווים האלה יש איכויות של מציאות מעבר לנייר: יש להם ממד של עומק. וכבר הבהרנו שקיפול של תכניות, תורה ותבונת כפיים היא. עד שהן נרכשות, נוספים קפלים וכפילים נוספים ורשתות שלוחות קמטים, כמו על דשאים של "לא לדרוך". פינות וזוויות-נייר מתעוותות ומאבדות את אורחותיהן. לסטים דרכו דרכים בארץ ויהיו לראש פינה.

 

כשבאו אל שדה אחר, ניירות נושאי-בשורה כאלה תובעים את שלהם ביצירה. מוטב שכך. כי אז באים אל הקומפוזיציה מצבים מצביים, תבליטות ותכסיות ותשתיות, גבהים ובורות, יתרות וגרעות של הקיבוץ, מציאות אידיאולוגית ומציאות של שטח. הכל רשום, צבוע וכתום כתמים. בתוך המחבר הזה (ואולי עדיף משזר?) צומחים בתי-על ודרכים עקלקלות שמובילות היישר אל משהו. ותופסים מקום ראוי לעין שמות והערות, פסוקים שנמחקים ברשלנות, טיוטות, שרבוטים וקווי-טעות שהיו לכנות ורכבים בשימושי-האמנות. אכן, בכוחה של שמש מצלמים את צלמיה, היוצרים עושים שימוש במשומש. כנ"ל תורמים לקונסטרוקטיביות שמות דיירים עתידיים ופסולי-חיתון, חברי-וועדה שדעתם נחשבת בין אם יש או אין להם. לביסוסה של יצירה על תכניות השמש, אין כמו הערות על בנייני-קונקריט. כלכך משכנעים היו שרבוטי על המפות והתכניות, שמנהל בניין אחד לקח כמה מהן, אמר ש-"הנה עוד שיגעון של אדריכלים שחושבים שהם ארכיטקטים. שיהיה." והתחיל לבנות. בדיעבד, חבל שעצרתי אותו. כמה יפה יכול להיות בית, במקומנו, שבנוי לתלפיות עלפי שטויות של קו.

 

כל אלה התכנסו לציורי, בבגדים חבולים, בניירות קרובים ורחוקים, באלטע שמעטאס. קמטי-מציאות של פעם, של עכשיו ולעתיד, קרעים של בלאי, תקלות, טלאים ברודים פגומים ונקודים, כל אלה התכנסו כנוס, מתנוססים כמו נס שלא נס ליחו, אחד ועוד אחד ועוד. הם באו אלי כמו ציוויים וסיפורים שמונחתים. נספחו להם גם החלטות קיבוץ והתנועה ומחלקת התכנון ומה שבין החברים לבין עצמם, בין השורות. הנה כי כן, ציורים אל תוך, בתוך, מתוך תכניות בניין נטוות מכוח תוואים של נוף, חברה, תרבות ואנשים. ולאנשים, לא כמו לטבע ולנוף, יש חסרונות – ואפילו יתרונות ומעלות יש לכשכאלה. משהו מאלה זלג אל המפות, אל הקווים, הנקודות והכתמים. רק בגלל זה, כל מה שנבנה במקומנו, יש בו יתרונות ויש בו מגרעות – ועוד דברים, שבאו מן הטבע. כשהגיעה נפש עד מי אפסיים (וזה קורה תכופות, במקומות שחסרים מים), והוויכוחים על המציאות בקשר לעובדות הפליגו עד פילוג והיונים והניצים לא הסכימו להמתין שתשבי יבוא וכאשר הארכיון של חיינו לא השכיל לחפור פירות ורק ייאש, לא הייתה ברירה והמתדיינים השיטתיים (כך, בסתר, כינינו את המשתטים) להביא את ציורי כאסמכתאות למה שנאמר, הוחלט, הותווה, קווקוו, צווצוו. בין השאר, ועד כדי כך היו ציורי דוקומנטריים, עד שאחת החברות תבעה חבר לאבהות, מכוחם של ציורי בדים חבולי בגדים שבציורי וקרעי-תכניות שייתכן ו... ואידך גמור.

 

- לא סתם - לכולם, בקול גדול, אמרה בוועדת-בריאות (כי זאת וועדה דיסקרטית) - תחתונים שלו וקומביניזון שלי מכהנים בקומפוזיציה 12 של הצייר המקומי. ותבדקו בבקשה גם דנ"א של דבק.

 

לכן, תבינו מדוע ציורים כאלה לא יצאו לאור, לא שאפו פומבי, נרתעו מהפרהסייה. הנייר, אולי, סובל הכל, אבל לא את מי שכולם תלויים בהבל פיו. וצילומי השמש, טוב להם שיהיו שרויים בצל. וכבר אמרנו שהחזאי צודק ויש מעלות רבות בצל? אמרנו. מעלות רבות יש בו. ואנחנו העדפנו לספר שבחי אחת מהן.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: