תל אב'כ / אורי בית אור

תל אב"כ

אורי בית אור - [גבים]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

כשעזה עטפה אותנו, לא היה מקום בטחוני כיישובנו. וכאילו לא די בכך, תושבי עזה היו משוטטים בשדותינו ולוקחים מכל הבא ליד ושחשק הלב.

איור מאת יעקב גוטרמן

אפילו לא ידעו מאיפה לקחו, כי היה זה יישוב זקס (סוד, בשפת השושואים). מיד אחרי הבראשית, העבירו את גן עדן דרומה ומטעמי בטחון-שדה, קבעו את שמו "שדה עקיבא". כך אמרו כל המפות והתמרורים. בכינו תמרורים לפני המוסדות, שישנו את שמו ל-"גבים", כי זה יוריד גשמים. ללא הועיל. כך, עד שקרוביו של עקיבא נעלבו - והוסר השם מעל ראשנו. המסתננים חיפשו על המפה ומצאו "שדה עקיבא". בשלט המוביל מצאו "גבים", והתבלבלו. כמה מהם נלכדו בבלבולם. מוסדות הביטחון הכירו בחשיבותנו האסטרטגית, הבינו את האיומים על קיומנו ועשו. זה היה בעוד בתקופה של "נעשה ונשמע" בוזמנית (אז, היה זה אפשרי). יום אחד באו אומנים ומתכננים ובנו סמוך לשכונתנו מקלט. לא סתם מקלט, אלא אנטי אב"כי במובהק: אנטי אטומי-ביולוגי-כימי! לא יודע למה בנו אותו כלכך ליד ביתי שהיה בין הבתים הדו משפחתיים. בטח עשו זאת, כי שם גר המפקד הסמוי של הקיבוץ (אפילו הוא לא ידע שככה זה) וגר הסרג'נט הצ'כי-אוסטרו-הונגרי-פרוסי. אולי גם התייחסו לכך שבאותה תקופה הייתי היחידי ביישובנו שידע קצת לצייר. בעצם, אני די בטוח שזאתי הסיבה. שנאת אבסטרקט מוציאה רבים מכליהם.

 

איך עושים מקלט אנטי אב"כי? אסור לי לפרט. אציין רק שרובו באדמה; שיש לו תקרה עבה מאד וקירות גם כן. הברזל שלו מזוין (ככה זה, עובדה). והכניסות מתוכננות כך, שאטום, ביולגי וכימי לא יוכלו להיכנס ישר. קיימת אפשרות שיתעו בדרך. בתקרה היו גם מאווררים גדולים שיוציאו דברים מורעלים החוצה - וכאלה יש לא מעט, אפילו ביישובנו. לא די בכל אלה, את המקלט כיסו ברבדים של אבנים. המון. קראו לזה שכבת פיצוץ, כי היה זה פיצוץ של שכבה. על האבנים שפכהו חצץ שיגן על האבנים שמגינות על הבטון שמגן עלינו. על כל אלה שפכו כמה משאיות של כורכר שהביאו מחוף אשקלון והם מצוינים כנגד אב"כ. על זה שפכו אדמה טובה. חשבו שנגדל שם חמניות או תאנים. אותה אישיות ביטחונית עוד מאירופה, שקראנו לו דוביני, הקפיד לבדוק את המתקן המשוכלל הזה מדי עוברו שם, בדרכו לעבודה ושוב (הוא עבד בדוביני. כך קראנו לכל מקום שעבד בו) ובדרכיו להגן על היישוב מפני הקמים אלינו.

 

לא היו מאושרים מהמקלט כילדי שכונת הדו-משפחתיים. הם התחבאו בפתחיו ומאחריו, הם טיפסו לשיאו ומשם השקיפו אל הקיבוצים שבסביבה ותהו איפה עזה. הם רכבו על המקלט כמו על גמל וחיפשו קשים שישברו את גבו. בכל משחקיהם נזהרו מפני דוביני. אחד מהם הוצב שומר, שיתריע מפני בואו של הסרג'נט או מפני התקפה אב"כית. יום אחד שיחק על אותו תל של תלפיות ילד, אולי בן ארבע - וסתיו שמו. לבד שיחק, כי משהו קרה: סבא הביא לו צעצוע נהדר בקופסה נהדרת לא פחות. הייתה זו מכונית-ירח עם אורות מנצנצים. היא נסעה בכל כיוון וכשהתנגשה במשהו, הסתובבה לבד והמשיכה לנוע. על הקופסה היה מצויר אוטובוס אדום, לתלפיות. סתיו התפעל מהאוטו ורץ לשחק אתו בחוץ. ההורים כיבו את האור ונהנו מהמכונית המבריקה בשלל אורותיה שלכל כיוון, בלי כל כיוון.

 

סתיו עלה על תל-אב"כ (כך קראנו למקלט המשוכלל), סימן בסיד מסלולים לאוטובוס האדום, משיירי הבנייה. דלה חצץ ובנה מחסומים בצדי הדרכים, שאף אוטובוס לא יתדרדר לתהומות. סתיו היה בשיא ההתלהבות ולא הבחין שדוביני הגיח מאי-שם, ראה את מעשיו של סתיו ונבח עליו בחמת זעם "מה 'תה עושה? חורב אב"כ! אוי ואבוי לך, הרסת את האנטי-אב"כ! אנחנו אבודים!" סתיו נבהל, חרד ועוד דברים - וברח לחדר של הוריו שהשתוללה בו מכונית אסטרונאוטים. ככה הייתה המציאות של ילדים כבר אז. עמדתי שם. בהתחלה הייתי ניטראלי. כעורך העלון המקומי לא רציתי להחמיץ חדשות כאלה. כששמעתי את בכיו של סתיו, התערבתי ואמרתי לדוביני "קיביני, למה אתה מבהיל ילדים קטנים! תתבייש לך!! בגללך הם פוחדים ממך יותר מהאב"כ!!! תפסיק עם זה!!!! איזה נזק הם יכולים לגרום למקלט שעמיד בפני אב"כ??" האיש הביט בי בתדהמה ואמר בייאוש: "גם אתה לא מבין? הרי אתה רב"ט! הוא הרס את כל השכבות האנטי-פיצוציות של האנטי-אב"כ היחידי שלנו! כעת, יטילו עלינו פצצות כנ"ל והן לא יתפוצצו!!!!! מה תעשה אז?

 

התחלתי להגיד לו שאוי לו לאנטי אב"כ שכזה, אם סימון דרכים לאוטובוס קרטון הורסת אותו, אבל הוא הלך זועם ומיואש. עקבתי אחריו עוד רגע, שמא יזרוק ת'מפתחות (שזה מקובל באירועים כאלה), אבל הוא לא זרק. פחד שיקבלו התפטרותו ויהרסו את שאריות תשתיות הביטחון. מה שבטוח כבר לא בטוח.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: