טווסנגול ממושך וממורט / אורי בית-אור

 

טווסנגול ממושך וממורט

אורי בית-אור

איור מאת יעקב גוטרמן

 

למשק-ילדים שבמקומנו יש קיבוץ. ובמשק הילדים, לא מגדלים ילדים אלא חיות אחרות.

איור מאת יעקב גוטרמן

ילדים רק מחנכים - וזה טוב. בקיבוץ כקיבוצנו, ילדים הם כמו מרכזי משק שעובדים. זה טוב מאד. באותו משק שבאותו קיבוץ, היו עופות חיים... כי בדרך-כלל, עוף הוא מה שבאטליז. ביניהם היו וחיו תרנגולות, שאין דבר בעולמן אלא תרנגול וביצה יומית שהן מוציאות לאור ומכריזות עליה, כאילו את העולם כולו הטילו. אצלנו, ששוויון הוא בעל ערך, כל הזמן ציפו שהביצים תהיינה של זהב, כי זהו ערך של ממש, אבל זה לא קרה. מי שקרא היה התרנגול בלול של תרנגולות. בחצרנו, בעוד תרנגולות מתרגלות ומטילות את המוטל, ר' גרונם, אותו שכווי בר-בינה, אותו תרנגול נושא קולו. לכן קוראים לו גבר, שכווי וגם רבי גרונם. יהיר-זהיר. מכריז על עלות השמש לרקיע, רק כשהוא בטוח שזה מה שקרה. מעל ערימת הזבל הוא רואה למרחוק. שם, בטוח שאין נשגב ממנו. אומרים שהוא חוזה את המשבר הקיבוצי הבא, אבל באופטימיות: "הידד, אני קורא" בעתידות. גברותא של גברות. הוא זה שקרא ראשון "שמיים נופלים מן השמיים". קרא וצדק. עובדה שיש כאלה שראשיהם נפלו מהשמיים. הוא זה שגורם, שתיוולד ביצה גם בלי ייצר רע וביומטוב. הוא עשה גדולות ממרומי גבהיו המקומיים ושינה מיקומם של טבורי-עולם. הוא בנה לולים לרוב ובהם שכווים ושכוויות, גברים, גברות ועוד בעלי-נוצות להתהדר בהן. לא לחינם ראשו זקוף וזנבו זנוב בראש. ובכלזאת, אלה הן זכויות שניתן היה ליטול ממנו. אלה זכויות שנוטלים מהן ומושכים בהן ומורטים אותן וסוחטים ושוחטים, עד שלא נותר זכר מהן ומאותו אותו זכר, שנעשה משוך-מרוט וחשוף-נוצות. למרות שקיבוצנו מגדל בעלי-כנף לתפארה, בסביבתנו יש מפעל שמורט שוחט מושך אותם ועושה מתרנגולות-מופת עוף על חלקיו. זכה ר' גרונם ולא בא לפתחו של המפעל ולא היה לעוף-טוב, לעוף-קור, לפולקעס ולשניצל, אלא זכה לחיות את חרפתו בזכותם של טווסים. אלה, באיוולתם, עיקמו כל אידאל קולקטיבי והסתכלו בקנקן ולא במה שבו.

 

כידוע, סביבתנו שוויונית ושיתופית, מסתפקת במועט - ואת השאר חולמת. בסביבתנו שרר טווס שלא ספג את תבניות העוף של מולדתו. שוויצר במפגיע. על אף שהנמיך טוס בקושי, ראה עצמו נעלה מכל עוף למינהו. במעט שעף, פרץ גדר והשתכן בגן הילדים. בגלל זה, ראה עצמו כמחנך, ממש ממרומים ברכה יורדת. מצד אחד פצח בשיר, מצד שני לישלש לשלשת מצחינה. מצד שלישי לא עשה דבר, כי ככה זה. הכל עוד אפשרי. עוד היום תוהים רבים מה מהטווס מצודד פחות. אותו עוף עטה בגדי מלך חדשים ונשמר שלא תיפול מתפארתם נוצה ארצה. נוצות טווס לטווסים בלבד. ולמה לא האחרים? מה רע בנוצות של תוכי, של ר' גרונם? בהנהלה של מקומנו, שקיבוץ הוא ולמופת הוא, סיכמו ששירתם צורמת אוזן, אבל יש בהם תועלת: הלשלשת. לשלשת של עופות-הכתר והעין, כשתצטנף בערימות-זבל האורגני, רק תביא כבוד למקומנו. רק אצלנו, בקולקטיבית שכזו, הופכים ערכי-זבל לזהב'ל. לא נוצות, לא נזר בריאה עלוב, לא זיופים של שיר, אלא זבל-טווסים טהור! יהלום בלשלשת המזון. לא היה די בכך לו לטווס, שהיה סבור שהינו יפה, אבל לא דיו. לכן, כשהתחיל למרוט נוצות של תרנגול ולדחוק אותו מרכסיו של זבל, ניסה לחזר אחרי תרנגולות. הן דחו אותו בקש ובשיבולת ולא שעו אל לשלשתו. לא עברו ימים, עד ששח השכווי, התמרט, הסתמרטט, התמשך ונעלב. נראה היה כעוף חי שחוט ונא. אמנם היו תרנגולות שעוד ראו בו גבר, אבל מי שואל אותן, כשכבוד מוטל בכף ולא הן מטילות אותו?

 

בו-זמנית, הלך טווסנו ותיפח רוחו, תיפח גאוותו. ברהבתנות, שיבץ נוצות-זנב התרנגול בראש, בכנפיו שזר אברות-כנף של שכווי ומוכין שטובים לפוך תחב בעכוזו. את הפימה והכרבולת האדומות כדם הפועלים באחד במאי משך מהתרנגול וכירבל בהם איברים צנועים. ניחושו של הנחש, לא היה ערום מהטווס. וגם התרנגול. כלכך חשוף היה, שפחד להתפשט - ועוד יותר פחד שיהיה זה טרנד שיתפשט גם הוא. כידוע, טווסים, תכניותיהם ארוכות. טווס, בטווסיות נגוע הוא. כך היה בקיבוצנו, בניגוד להצנע-לכת שכה התגאינו בו. הקיצור, עטוף ומנוצה לתפארה, לא היה גאה כאותו טווס, גאה אפילו משכמותו. היה מתהלך מחוף אגם לגדות נהר ולא שבע ולא היה לו די במשתקף. בעיניו שלו, תמיד נראה היה עכור כמו מים שעומדים ומצפים למה שהוא אחר, מה שהוא יותר לא-בלוף. לפי הטבע והעיקרון, דברים היו אמורים להתמשך ולהתמרט הלאה, אלא שמשהו קרה. טווסנו פגש במראה על קיר במרפאה המקומית. זאתי מרפאה שעושה את כל החברים שבקומונה די-רפאים. שם לתדהמתו השתקף לו תרנגול עטור פאה, עמוס נוצות די-נבולות. רק פה ואפילו לא שם פלבלה אליו עין-טווס שבנוצה. ראה, נדהם ולא רפא.

 

טרגדיה, לא משל היא. לא נספר שהטווס לא הבין שכל מי שרוצה להיות טווס, שלא ימרוט את האחרים ולא יתכס בהם; שלא ימשוך מצעם מתחת, כי כל מה שמן התחת, לאין-ארוך הוא המצע מהשתרע ככה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: