על תרנגולים ותרנגולות / אורי בית-אור

 

על תרנגולים ותרנגולות

אורי בית-אור

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בלול של ילדותי היו תרנגולות. אפס תרנגולים. הם הופיעו רק לקראת יומכיפור. לא יודע מאיפה.

איור מאת יעקב גוטרמן

שנים לא הבנתי איך תרנגולות יכולות לחיות בלי תרנגול. לא רק בגלל המשך המין, אלא גם בגלל תחילתו. אצלנו בתנועה לא היו פרגית בלי כמה תרנגולים. אני לא מתכוון רק לגלמודיות ולהעדר מזג חברתי. לחד מיניות כזו יש היבטים שיפה להם צנעת זוג ופרט. על אף מאמצים, גם בצבא לא הצלחתי לברר זאת, למרות שבסביבה היו הרוב תרנגולים או מי שחשבו כך. כשהגעתי לקיבוצי, נראה היה שהדברים מתבהרים קמעא. היו כמה תרנגולות מחוץ ללול, וסביבן כרכרו עשרות תרנגולים שהיו מוכנים לקרוא בקול מעל כל ערימת זבל, רק שיגידו "זהו גבר! קורא בקול כמו שכווי-תנירגול". אולי מפני כך ואולי מפני שראו את מה שמתבקע בקיבוצנו, היינו מתגייסים ללול כל פעם שהגיעו אפרוחים, הווי אומר אפרוחות. היינו נושפים ומתנשפים באחורי האפרוחות, לגלות את ערוותן ולחשוף זכרים שהתגנבו; וכל הזכרים, היאורה השלכנום. קווינו שהתנהגות כזו, ניתן לישמה בנסיבות שונות, אבל הקור הנגבי הקפיא כל נסיון שבנידון. לכשעצמי, לא תליתי בנשיפה גדולות או קטנות. חשבתי שעשינו כך, כי בראש הלול עמדה חברה דעתנית ורווקה מאד. אחרכך התברר שבקיבוץ שכן יש ראש ללול גבר תלפיות - ושם נושפים באחורי אפרוחות ביתר-עוז. כנראה שזו דרך גבר בעלמא. בסוף סלקציה שכזו, היינו לגברים יחידים בלול. לא כלכך הועלנו. תרנגולות לא גילו בנו עניין והטילו לכיווננו ביצים והאשמות בקול נרגן. ברוך הנותן לשכווי בינה, אבל לא הבנתי איך נקבות חיות ללא זכרים, בעוד שגברים לא יכולים עם - ולא יכולים בלי - .

 

פעם, טיילתי עם ילדי ללול. בא מדגר חדש והם רצו לברך כל אחד מהבאים בברכת ברוך הבא. ביקשו לדעת מיהו תרנגול ומיהי תרנגולת. לא ידעתי והצעתי שיברכו בלשון רבים. נכנסנו ללול ביום אחד, יצאנו למחרת ולא הספקנו אפילו רבע. היה קשה, כי לא יכולנו לזהות מי בורך ומי עוד לא. ובעיות התרנגול? תיק"ו.

 

עקבתי אחרי אותו מדגר. הזכרים כוסחו כך או אחרת, אבל כמה הצליחו להתפלח. בכל פעם שנשמעה קריאת גבר, התהפכה אחת הגברות שבקיבוץ על משכבה. איך זה יש שמה גבר וביצים יש שם - ופה??

 

תחילה היו אלה אפרוחיות. אחרכך פרגיות; אחרכך תנירגולות; אחרכך מטילות (בגלל שמו של מרכז הלול דאז), אחרכך פטימות (בגלל שם אשת השיפוצניק שמעזה?) - ולבסוף עוף. עוף זה משהו כללי אבל מדויק. עוף, לא עופות ולא עופים. היה נוהג שממש בסוף התהליך, המדגר היה עובר תהליכי כישות במשחטה האזורית עלידי שחיטה. לא המדגר נשחט אלא העופות. זה שלב קריטי בהתבטלותו של כל ייחוד. איברים מתערבבים באיברים. גרוגרות של עוף בגרוגרות של ר' צדוק וגו'. בסך הכל, מין ס"ה של עוף. "תן לי 10 כרעיים עוף". יודעים היטב: אין עוף כזה, אבל ככה זה אחרי המשחטה. עוף יכול להיות מרבה רגליים או קורקובנים. לגמרי אחרת היה קורה, כשמרטנו נוצותיו של עוף ברמה המקומית, במסגרת צער בעלי חיים. זה קרה כשלעופות הייתה שפעת חזירים, ברונכיט, אבעבועות, דיזנטריה או חררה. אז, לרגע גורלי, הם שבו להיות עופות - ואנחנו היינו רופאים את העופות בבריאות שלמה, עלידי שהחיינו את נפשנו במה שבצלחת. כן, אז קיבוצניק אכל עוף כשהיה חולה או כשהעוף היה חולה. כן, זה היה כשתרנגולות היו מטילות חצאי-ביצים; כשלעוף היו רק שתי פולקעס, כי הוא לא מרבה-רגליים. אז, כך היה כך אדם עזב את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד (איזה? לא מפורט); ככה זה, כשבעלים חיים ונשותיהם חיות עוד יותר ויחד מנקרים הם עצמות. הייתה תקופה נאפדת-הודו.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: