ללא הסוס / אורי בית-אור

|

ללא הסוס

אורי בית-אור

איור מאת יעקב גוטרמן

 

היה היה קיבוצניק, שעבד כל ימיו עבד במטע. בידיים עבד ובגוף ובנשמה. עבד כל עבודה, בחמסין ובחורף, ביום וגם בלילה וגם בשעות הפנאי, אם התפנה לכך.

איור מאת יעקב גוטרמן

לאט ובמהרה יצא שמו, ברחבי הקיבוץ, כאיש האדמה, כאיש עמל ויגע, כאיש חרוץ, מתמיד וגם כאיש צנוע שלא מתהדר אפילו בנוצותיו שלו. למודי ניסיונות מרים וחכמי המציאות, הרבו החברים לשבח את איש העבודה, אפילו בפניו. במקום שכולם מצווים על עבודה ועל מלאכה ועל ענווה, היה זה שבח בשבחים - ועוד יותר גדלות הנפש של המשבחים שאהבו להשתבח בזה. הלוא יודעים אנו: המשבח משתבח. לא יעז איש לשבח אחרים, אלא אם הוא עצמו לפחות יאה וגם נאה, באותו דבר עצמו.

 

עם השנים, ענוונו זה כה התרשם מהדברים, עד שהתחיל ליטול רשות דיבור ואחרכך גם לדבר ואחרכך, לנאום התחיל - ובהמשך, גם לא גמר. הוא עשה זאת, בכל מקום ובאסיפה אפילו. יהיה חבל, אמר לעצמו, שאיש כמוני לא יתרום לדבר הקולקטיב. דבריו התחילו ב-"אני כאיש עבודה" וגו'. בהמשך, הוא לא הזכיר אבל רמז, ש-"אני וגם אד"ג (כי היו הם חברים בנפש) סבורים ש-". הייתה כאן בעיה. בקיבוצו המרקסיסטי, גורדון לא כלכך נחשב. הוא ותורתו היו מתנועה אחרת. די מהר נמאס לאנשים. נדמה להם, שה-"אני, כאיש העבודה", ממשיך בשקט אל ה-"לעומתכם". ולא ידעו החברים איך לבטל צרה שהביאו על עצמם.

 

באסיפה אחת, האיש נשא מדברותיו "כאיש של עבודה", הזכיר עמל ועבודת-כפיים וסיים ב-"ככה אני חושב!" משמעותי ומחייב כמעט. אזי, בחור צעיר פרץ: "עבודה? כל סוס בלגי טוב ממך. כאן לא צריך כוח סוס ולא ראש סוס. צריך כאן שכל" רמז בעדינות ולא יסף.

 

כלכך הרבה כוחות יש בקיבוץ וכן משאבי-אנוש, ואין תיקון לעולמנו, אלא מכוחו של סוס.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: