מזגרות וארגסים / אורי בית-אור

מזגרות וארגסים

אורי בית-אור

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

היה קיבוץ שהיווה חלום במציאות; אי-כשלון למופת. למה? כי היה שם משק ילדים לדוגמא: גדול ומטולא, מתופעל עלידי הילדים.

איור מאת יעקב גוטרמן

שם, ניצלו מה שמותירים ענפים רדופי-יעילות. דייריהם פליטי לול, רפת, דיר וטבע. מזון? מהבא ליד: ירק מהשדות וגם גידלו חציר וירק של בטטות וגן-ירק. תערובת נאספה בשולי הרפת והלול. מה ששם נשפך, היה די והותר למשק הילדים. בכספים שהצטברו, נקנו תוכים, טווסים. שומרי טבע והמצטערים על בעלי-חיים (לא כולל אנשים) הביאו כל חי. עגלה וחמור היו שם וגמל ומחרשות. את הירקות והביצים מכרו למטבח. הם גם מכרו לאקונומיה בקבוקים שגנבו מהאקונומיה. בתמורה, האקונום חייבם עבור קליפות של פירות וירקות והלחם היבש, אבל המזכירות לא קיבלה את עמדתו העקרונית. הורים שיפצו פרגסון נפט-בנזין, שריחו ורעשיו הרחיקו לכת. בהיחבא, הילדים נהגו בצ'קמייקה. הילדים היו נלהבים. החונך המבוגר נלהב. גם ההורים והקיבוץ (שזה משהו חשוב שקשה לאתרו).

 

יום אחד, עקרונית, התפטר המבוגר. בהמשך, אחרכך, הוא גם נפטר בכלל (לא בגלל). למשק הילדים בא איש נמרץ, מנהל ומבצע למופת. הוא תכנן, מתח גבולות, שיבץ מרובעים, מתח דרכים ופסי-נוי. יתירה מזאת, הוא הוציא כל זאת לפועל. מעתה, שוב אין המשק טלאי על טלאי. עבודת הילדים חושבה פר חלקי-שעת מבוגרים. בהנהלת חשבונות החלו להקפיד על הוצאות, כי הן הוצאות. ועל הכנסות פחות, כי הן רק הכנסות. יש יתרות זכות ויש חסרי-חובה. הכל יצוק בכסף. גם הרווחים. כיוון שלא ידעו לכמת חינוך וערכים, הם לא חושבו כזכות. יותר מכל הרשימו הגדרות: גבוהות, חוצות נופים, קובעות גבולות, הצהרתיות. גם בעלי החיים רבו והתגוונו. שוב לא רק מה שבא מטבע הקיבוץ וטבע הסביבה. היו שם ילידי גני-חיות שבאו בגלל הציונות. הגיעה יען וארגזי-חול הקימו לה ולאוהדיה. תנים תינו שם אהבים. קופה וקוף שוכנו בחדר משפחה והילדים השוו, בסקרנות, את שגרתם לשגרתם של כמה חברים. המשק היה לאימפריה והאיש לאימפרטור. הילדים עבדו כפי שהצטוו. כל שעה=60 דקות. דיוק החליף התלהבות. שעורים, משחקים, משפחה? אחרכך. בביקורי, נחוג מלאת חמש לאימפרייה (כמו בנצרות, היו שנים גם קודם, אבל זה לא נחשב). היה טקס, המזכיר ברך ונציג החינוך; ומנהל החשבונות סיפר שהמספרים נכפלים ומתחלקים. גם ילדים היו. לא כולם. כשנגמר הטקס, בסמוך, ראיתי ילדים, שמכלובים, קרשים, ומקרעי-רשת, בנו כמה כלובים ובהם אפרוחים פסולי-לול, שרקנים אילמים, חזירי-ים שאלרגיים למים מלוחים, שני צבים זריזי-מתנים, תורים שבורי-מוראל. גור כלבים, שמתאמן לשמור על המקום.

 

מה זה? שאלתי.

- עזוב - אמר - הם לא מתאימים למשק הילדים. אמר.

כשסיפרתי מה ראיתי, קיבלתי מכתב מההנהלה: "למה הסתכלת בכיוון הזה? למה רק עליו סיפרת? בכיוון אחר, הדברים יותר יפים".

מצטער, יותר מדבר אחד או שניים קשה לראות כשיש רק שתי עיניים.

  

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: