כוכב אמיתי של בית לחם / אורי בית אור

כוכב אמיתי של בית לחם

אורי בית אור [גבים]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

באנגלית זה צלצל מרשים יותר: The True Star of Beit-Lehem. מאד התגאינו עליו, גם בעברית. שבעה ימים שבעה לילות ישבתי וציירתי את קופסת אריזתו של הכוכב.

איור מאת יעקב גוטרמן

לא היה זה כי צבי הכיר בכישרון הציורי שלי, אלא מפני שהייתי בחינם, אפילו לא על חשבון העבודה. מאז אני חושד בו בצבי, שהיה בעד עבודה עצמית, בגלל שעלתה יותר בזול - והענף היה זקוק לכך. עמלנו קשה תחת שבטו, הרווחנו קדחת, אבל הייתה גאווה רבה, היו שדות צבעוניים מאד - והריח, בייחוד ריחה של פרזיה, סחרר ראשם של אנשים, נשים וטף. אני חושד שכמה וכמה רומנים התפתחו בריחם של הפרחים. וכשתמו משתלות גבים לבצלי-פרחים לגווע, גוועו גם כמה רומנים לוהטים. ריח, הלוא הוא שורש האוויר של פרח. כל פרחח יודע זאת.

 

אגדות ליוו את המפעל הציוני, את המשתלות שהפיצו את פרחי הארץ בקרב דווייה של גולה ושל נוצרים שמתחרטים על האינקוויזיציה, על גירוש ספרד, על השואה ועל נישואי בנותיהם המתנדבות עם בנינו מארצו האוריינטלית של הגמל. ראשיתו של המפעל הייתה באיש של אישיות. נוח נפתולסקי שמו. מאנשי העלייה השנייה. חלום היה לו: להקים בארץ חברה עברית טבעונית כולה. לאוו-דווקא קיבוץ. לכך נטה פחות, כי היה אינדיבידואליסט. כל חייו נשאר רווק. אמרו "בגלל אהבתו לארץ"; אמרו "בגלל אהבת רחל"; אמרו "בגלל אהבת הטבע". אמרו אמרו ולא אמרו מקצת שבחו של האיש. בימי המצוקה, היו באים לעזרת ערוגותיו של "נוח איש צדיק היה" חלוצים מקיבוצים שכנים. מהאיש הזה עברו נגיפי האירוסים וכל השאר לצבי מהקיבוץ וכך גם שאר פרחי-הארץ. כשצבי נסע לשליחות בפולין של לפני - אמר לו נוח שיביא עמו את פרחי הארץ. צבי עשה כך - ובתחנת הרכבת שבוורשה, החניכים התקשו להרים את מזוודותיו עמוסות בצלי הארץ. הרבה אחרכך, צבי נדד עם פרחיו מקיבוץ אחד לאחד אחר. אחרכך לעוד אחר. אחרכך אלינו. ממנו למדנו איך עושים חשבון של מפסידים ונשארים עם רווח - או לפחות עם ריח שאין לו דבר וחצי דבר עם ריח כסף.

 

בין פרחים שגידלנו, היה אחד שהוא נץ חלב הערבי; בלטינית "אורניטוגלום" - ובשמו המסחרי "כוכב בית לחם". יצואנים של דרום אפריקה קראו לו כך. הוספנו "אמיתי" לשם ויצאנו מכלינו להתאים את פריחתו לחג המולד של ישו בבית לחם. הלוא זה שהיה כוכב למראשותיו של baby ישו. בראש גלוי ובחוצפה יצאנו (כלומר צבי) להתחרות בהולנד ובדרום-אפריקה. העולם היה בעדנו. השאר היו די-נגד.

 

לצבי היה ברור שנץ החלב הוא פרח ארכיאולוגי והיסטורי. היו גם השערות לגבי אזכורו בתנ"ך, בהקשר לחריונים. אז הם עלו מאד ביוקר בגלל האורניטוגלום, שלפני נץ חלב הערבי. אמרו שהשתמשו בו כתבלין או במקום מלח, למרות שהוא רעיל מאד. בצלים ראשונים שלו הגיעו אלינו (כלומר לצבי) בדרך סתר. אומרים שצבי פגש כומר ליד הכותל. זה עתה עקר אותו נוצרי חסוד כמה צמחים מהכותל ורצה לשותלם במנזרו. צבי סיפר על אהבת ציון, אשמת שומרון ועל חטא ההגלייה של בני הארץ. הנזיר וויתר על צמחיו (בעצם בצליו) וצבי הביא אותם הביתה בחיל ורעדה, כאילו נשא את ישו בידיו. מהם צצו פרחי-שדותינו שבכוכבים. כיום, יש אומרים שלא צמח בר היה זה, אלא מה שנשתל מזמן עלידי צליין מהדרום של אפריקה לרגלי הכותל. אולי היה זה ערבי כי, כי הוא קרוי גם "ערבי". מי יודע סוד של דברים גדולים!

 

במקומותינו, לא  היה כמוהו בן הארץ. כוכב לתפארה. הייתה צרה קטנה: לא יפה היה הצמח, לא יפה היה הפרח. במרכזו צמחה שומה עגולה גדולה שחורה. בזהירות נאמר שאפילו בקיבוץ חשוך-בנות, כל נערה מתביישת בשכזו. זה לא קידם מכירה, למרות שיש נוצרים שלא סוגדים ומקדשים רק את היופי.

 

בשדותינו, הפרח התרבה, מילא את אדמותינו ואת מארזי הבצלים שחוללנו חו"לה. הוא היה גם הסיבה להפסדינו. תארו לכם: כל כך הרבה גויים חוגגים חג מולד - ופרח האמת צובר רק הפסדים.

 

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: