עיתון דחוס / אורי בית אור

עיתון דחוס

אורי בית אור - [גבים]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בשנות ה-50, במאה שעברה שבאלף הקודם, בקיבוצנו, חגגנו את פורים. הנושא: "העיתונות". 

איור מאת יעקב גוטרמן

בחרנו בנושא, כי היו לנו עיתונים למכביר ושימושים אחרים גרעו מהם מעט מדי. הקיבוץ היה עני מאד - ובהתאם, בחרנו בנושא שחומריו לא עולים בכסף וכמעט אין שימוש שמתחרה בהם. כמעט. זה נייר עיתון. ואיך נאמר לדבק טוב? כזה, שישווה ערך לעיתון. כך, לשם הדבקה, השתמשנו בקמח עבש ששפע תולעים התגוללו בו.

 

הנשף היה מוצלח. העיתונים כיכבו - ואחרכך, שוב נזרקו, סופית הפעם. תוך יומיים, התולעים חיסלו את הנייר. חדשות שהתעפשו נעכלו. האותיות לא פרחו באוויר, כי היו ספוגות עופרת. כך היו הן אז. את העיתון ביכתה אחת האמהות שבקיבוץ ממרכז אירופה. אמרה בלועזית, שעיתון לא שווה אפילו את הדג שעטוף בו. לא הבנתי מה אמרה, אבל שמרתי זאת בלב.

 

כעבור שנים, אכלתי הרינג ברחובה של עיר באירופה. הדג הוגש בתוך מעין קונוס של נייר עיתון. התפלאתי, אבל המוכר הרגיע: נייר עיתון הכי מתאים לזה. הוא גם מוסיף לטעמו של הרינג, הוא חסכוני; ואצלם, כל המודפס בעיתון הוא נקי נטו. אכלתי, נהניתי וזרקתי את הנייר לפח, כי זה מה שהם עושים. אז הכרתי את מקור הפתגם, ש"עיתון מאתמול לא שווה אפילו דג מלוח".

 

חבל: כלכך טורחים על העיתון - והנה, בהגיחו לעולם כבר הוא בבחינת מת.

 

כעבור שנים, חקרתי מה פירוש "עיתון" בשפות שונות. היו מושגים שמייצגים את הצופה, החוקר, את הכתב, התוכן, התפקיד, שזה מחסן של כל מיני מושגים שכיחים יותר - נייר, עת (זמן), חדשות. חדשות מתיישנות עם הזמן שעובר עוד קודם. היו עיתונים שניסו להתגבר על מכשול זה והדפיסו ידיעות שיהיו. כשנכשלו, עברו לידיעות מלפני המון זמן, כשאף אחד עוד לא ידע, כלומר מלפני גן עדן. זה יותר הצליח. מניסיון ידעתי שגם הנייר, עובר זמנו מהר - ובייחוד נייר-עיתון. היטב חרה לי היחס ל-"עיתון". נהניתי להשתמש בו, כשתפארתי תפאורות להצגות של חובבים. תמיד בא לי עוד. כשבאתי לקיבוץ, ניר עיתון היה פופולרי בשרבוטיי ובתפאורות שבקיבוץ. שימש את ציוריי בתוכנו, בצורתו, באיכותו, בכללו. עיון בציורים שמלפני שנים מוכיח שהזמן לא פגע בם. נהפוך הוא: דווקא הזמן נפגע. רק זכרו מה קרה מאז ה-מזמן.

 

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: