ארץ ושמים / אורי בית אור

ארץ ושמים

אורי בית אור - [גבים]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

כל השנים, קיבוצנו היה מועד לתוקפנות מצד תושבי הרצועה. הם לא רצו שנשיב אדמות, הם רצו לקחת מה שעליהן.

איור מאת יעקב גוטרמן

עד כדי כך רצו, שלילה אחד עקרו שתילי זית שרק שתלנו והעבירו אותם לעזה. כשביקרנו שם, חיפשנו עצים מאותו גיל. מצאנו אלפים. לא ידענו שכלכך הרבה שתלנו. ובהקשר זה, אני מתכוון לספר מה נעשה במקומנו, במסגרת ההגנה המרחבית - וללמד לקח, כי זה מה שבעיקר קרה. וכך היה:

 

כדי לחדד את הנכונות של המרחב, כל שנה נערכה תחרות: "משק לשעות חירום" הכי טוב במרחב. בתוכנו היה איש שהיה סרג'נט בצבא הצ'כי או האוסטרו-הונגרי או הפרוסי. עוד לא הגיע הזמן לספר הכל, אבל בקיבוצנו, הוא היה המתחזק של "משק לשעות חירום". בגלל קשיי היגוי הוא הבין שזה "לשנות חירום". היה בטוח שאם זכינו פעם בתחרות, זה לשנים. לתדהמתו התברר לו שלא. שנה אחת זכינו במקום שלישי מתוך כמה עשרות. האיש, חרה אפו מאד. אמר שהפיקוד לא שמר על מילתו, שהמשק לא מבין מה זה "חירום", ושהחברים לא די סרים לפקודתו. בשנה שלאחרי, הוא צחצח את כל המשק, אוורר רשימות מצאי ורצאי, למקרה שנותקף עלידי טנקים מעזה, הוא הכין סוסים מאוכפים ליד מחסן הנשק. על המחסן כתב שהוא עבר למקום אחר, כדי להטעות את המסתננים. הוא תלה שלטי "זהירות מוקשים" על חבלי כביסה ועל שורשי האוויר של הפיקוסים. בחדראוכל אכלנו עם מסטינגים. נקבע משטר מים גם בשירותים. הוא ענד דרגות לפעוטים, הכריח חברים להתגלח לפני העבודה וללבוש בגדי עבודה נקיים (הכול כחול). העלה והוריד חברים בדרגתם. לחבר הכי לא-מלחמתי שבתוכנו, שעבר קורס טר"שים בהצטיינות, הכין משקפת עץ שעיניה אטומות; שכולם יראו שזה רמטכ"ל או שר ביטחון והיא טובה במיוחד בחושך. למרות שסבלנו ממחסור חמור בכסף, בין הדברים הכי-חשובים (לא זוכר אם היו בכלל חשובים פחות) הוא הצליח לצבוע את כל ברזי הכיבוי באדום וכסף חזק. לידם כתב, שאסור להחנות שם אופנים עם יותר מגלגל אחד וגם לא עגלולים. כשניגשנו אל מקרוב-קרוב, ראינו שליד כל ברז בחצר, כתב באותיות גדולות: זה ברז, שחלילה לא נטעה בזיהוי. שאלתי אותו "בשביל מה"? והוא ענה, שהשלט עומד עליד הברז שלא יגלו אותו בתצ"א; וכשמסתננים יבואו, הם לא יודעים עברית; וכשיש התקפה בחושך, שהמגינים יידעו שכאן יש ברז. ובכלל, הוא העדיף לעשות ככה, כי קשה להעביר ברזים אל השלטים. וגם לא רצה שחברים יתבלבלו, מה שתמיד קורה בחירום ולא מקדם את החירום. - אבל איך יראו - הקשיתי. האיש הגיב בכעס על הטמבלים הילידים: מה, חברים כבר לא יודעים מה זה ברז ואיפה הוא?

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: