מעשה חורין / אורי בית אור

מעשה חורין                                   

אורי בית אור

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

הוא היה נער כשהגיע למקומנו. מייד כשראינו כבר ידענו שמוטל עלינו תפקיד חינוכי כבד והיינו מוכנים לכך. מי אם לא אנחנו נחלץ לעזרת העם והאדם.
איור מאת יעקב גוטרמן

כשהתחתן והביא אותה למקומנו ונכנס אתה לחדר משפחה, שניהם לבד, ידענו שהכל עוד לפנינו. כשהודיעו על עזיבה ואחר כך עזבו, ידענו שהמלאכה כמעט עוד לא התחילה, אבל לא הצטערנו. הוא לא היה עמוד התווך. כמעט הייתי אומר שהוא והיא קנה רוצץ היו וכל הנשען עליהם, יבוא הקנה בכפו ונקבה. חברים אמרו שהוא לא איש של חברה ולא איש של תרבות ולא של עבודה ולא של כלכלה. בקושי איש והוא מין לא-יצלח. אמרו שלא יצלח אפילו תעלת ביוב. ובין ובין כה, לא ממנו תבוא ההצלה.

הם עזבו עברו לעיר. גם-כן עיר. ישנה, מאובקת, נוטה לנפול. באין אחרת בסביבה, גם זאת היא עיר.

 

עברו יומיים ושלושה ואחר כך שבועיים ושלושה ולא נמצאה להם פרנסה והם משתכרים אל צרור נקוב. כיוון שהיה אמן בנשיפה של טבעות עשן, קיבל השראה ומתוך השיעמום, כייר גלגלי בצק דקים, אפה אותם ומכר ברחוב בתור בייגעלאך. הלך יופי. למחרת הכפיל את הכמות  - והכל נמכר. וכך, מיום ליום תפח העסק והלך, עד שפתח מאפייה - ואחר כך דוכני מכירה ואחר כך שאחר כך פתח חנויות. אז הוא התחיל להתרחב מאוד ולאפות גם מיני דברים של מאפה, אבל הקפיד לא לשנות את טעמו. בקטן ובגדול, בכל עיסה אש עשה, במרכז הוצב חור גדול. ממש באמצע. והבצק הקיף אותו מכל צדדיו, כמו נזר לבריאה. העסקים תפחו היטב וגם הרווחה - ואחר כך העושר. וכל זאת, בכושר, באושר וביושר.

 

לפני זמן פגשתי אותו, את האופה בעם, והתעניינתי בשלומו ובשלום כל אשר לו. הוא סיפר איך התחיל לעשות דברים בחוסר כל ובעיקר חסרון הכיס; ואיך יצק הוא מים לקמחים ואיך לש עד שיצא בצק ונוצרו צורות מחוררות. והיום, ברוך השם, עשיר גדול הוא ומאושר, וגומל חסדים הוא וכך הלאה. זכר לטוב את ימיו בקיבוץ שבמקומנו ואת האנשים זכר והכיר להם תודה שלא הפצירו בו להישאר. שמחתי והתפלאתי איך זה הגיע לרעיון הזה של מאפים בסגנון הבייגעלא. הוא התבונן בי  כחושש ואמר כמתנצל:

 

תראה - חורים, זה מה שהיה לי ובשפע. וחוץ מזה, בביגעלאך, האנשים משלמים בעיקר על החורים. וחורים - אמר - כידוע לך, חורים לא עולים בכסף.

 

שמעתי וביני לבין עצמי, עם כמה חברים הרהרתי: מקדמת-דנא, היו לנו חורים בשפע גם. ואף אחד לא העלה בדעתו לעשות מהם עסק כלשהו. הנה, כמה היה עוזר לנו בן חורין כזה.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: