הסדר הראשון בפלמחים / צביקה זהבי

הסדר הראשון בפלמחים

צביקה זהבי – פלמחים

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

בגשם שוטף, בשנת תש"ט, ישבה קבוצת צעירות וצעירים באוהל גדול בקיבוץ גבעת-ברנר ודנה בשאלה גורלית: האם לעלות או לא לעלות להתיישבות בנבי-רובין לפני חג הפסח.

איור מאת יעקב גוטרמן

היה זה בראש חודש ניסן ומכאן שליל-הסדר אמור לחול בעוד שבועיים ימים בלבד. צריפי המגורים טרם נבנו, לחדר-האוכל לא הונחו אפילו היסודות וגם הדרך אינה סלולה והעיקר הגשם אינו פוסק ליום אחד ואינו מאפשר כל פעילות מאורגנת. בימים ההם טרם ניתן היה לחזות באמצעות לווינים את מזג  האוויר ולשדר זאת בטלוויזיה. תאריך העלייה להתיישבות נקבע, ההזמנות נשלחו, וארובות השמים אינן חדלות להמטיר גשם, ממש מבול... נדמה כי גשם כזה בחודש ניסן לא ראו אפילו זקני צפת... מה עושים? הייתה שעת לילה מאוחרת, רוב חברי הכשרת הצופים ד' כבר השתרעו על מיטותיהם באוהלי המחנה. חלקם שוחחו בעניינים שברומו של עולם ופה ושם היו אפילו שיחות אוהבים, כשהפעמון שבמרכז מחנה האוהלים השמיע צלצול אזעקה שהקפיץ את כל החבר'ה לאוהל המרכזי לאסיפה דחופה.

 

-    מה קרה?

-    מה המהומה?

-    מה זה מזעיקים אותנו באמצע הלילה?

-    מה כל כך דחוף לכם?

 

שאלות ממין זה נשאלו מכל קצות האוהל הגדול. פרצה מהומה ונוצר ממש בלגן. על אחת המיטות ישבו כל חברי מזכירות ההכשרה ואחד מהם השתיק את כל המתלוננים והודיע בקול: תשמעו חבר'ה, אנחנו כבר יושבים כאן כמה שעות, שוברים את הראש ומתלבטים בעניין יום העלייה להתיישבות בנבי-רובין. כששלחנו את ההזמנות לא לקחנו בחשבון שבערב-הפסח ירד מבול כמו זה שיורד עלינו עכשיו. הרי מדברים אנו בעוד ימים ספורים בלבד, צריפי המגורים אינם מכוסים בגג, בניית חדר-האוכל רחוקה מלהיות גמורה, אין גג ואין רצפה, אין לנו מצרכי מזון לליל-הסדר ואין לנו אפילו הגדות לחברים, אין לנו... אין לנו... ואין לנו!

 

דומיית אבל השתררה לדקות ספורות. נשמעו רק טיפות הגשם הכבד על יריעות האוהל ואז קם אחד החבר'ה ובעוצמה החל לשיר את המנון הפלמ"ח: "מסביב יהום הסער אך ראשנו לא ישח"...

וכמו לפי פקודה הצטרפו כולם לשירה אדירה.

כשהסתימה השירה היה כבר ברור שאת יום העלייה אין דוחים כי מה יגידו כל המוזמנים ומה יאמר מפקדנו הנערץ, יגאל אלון? האם הגשם ורוח הסערה ירתיעו אותנו מביצוע המשימה?

 

הייתה שם בין החבר'ה אחת, מפקדת מחלקת לוחמים בפלמ"ח, שקמה ואמרה: אני אומרת לכם שכבר התגברנו על מכשולים גדולים יותר. עלינו לשבת אפילו עד הבוקר ולחלק בינינו את המשימות כדי לעמוד בלוח הזמנים שקבענו. אני מציעה שיקומו עכשיו חברים ויתנדבו לקבל על עצמם את התפקידים השונים. קדימה חבר'ה, לפקודה תמיד אנחנו!

 

עוד טרם סיימה חברתנו את דבריה, קפץ אחד הבחורים ואמר: אולי אינני בנאי מקצועי, אך אבי ז"ל, שנרצח ע"י הגרמנים, היה בנאי מעולה וממנו למדתי כמה דברים. אני בטוח שאם יצטרפו אלי כמה חברים נצליח יחד להעמיד את צריף חדר-האוכל בראש הגבעה לקראת יום העלייה ושם גם נוכל לקיים את הטכס ואם יתמזל מזלנו יפסקו הגשמים ואז נוכל לרקוד הורה על החול הרטוב והמוצק ואם ירד גשם, נעמיד שולחנות בחדר-האוכל ונרקוד על השולחנות כמו אצלנו בעיירה כשהייתה שמחה גדולה. אני מוכן לקבל על עצמי את הבנייה.

 

אחריו קמה חברה נוספת ואמרה: תשמעו חבר'ה, אני מוכנה לדאוג לבשר, לדגים, לביצים, למצות ואפילו לקמח מצות בשביל קניידלך, הרי לכולנו יש פנקסי נקודות, אני ארכז את כל הנקודות וכך נוכל לקנות את כל מצרכי המזון החשובים לסעודת ליל הסדר.

 

והיו גם מצרכים שלא נכללו בפנקס הנקודות, לכן לא התפלאו החברים כשקמה חברה נוספת ואמרה: ומה יהיה עם תפוחי-האדמה?... ואחרונה, עם שער שחור ומתולתל קמה ושאלה: היעלה על דעתכם לעשות את כל המאכלים בלי טעם ובלי ריח??? חייבים להשיג בצל! אנו כאן קבוצת בנות בוגרות בית-הספר החקלאי בעיינות הסמוך לנבי-רובין, אני מוכנה לרכב על חמור, להיפגש עם עדה מנהלת בית-הספר, היא מכירה אותנו ואני בטוחה שתשמח לעזור.

 

וכך, ברוב מוחץ נדחתה הצעת מזכירות ההכשרה לדחות את יום העלייה. בין המתנדבים היו חברות וחברים שנטלו עליהם את כל המשימות. היה גם מי שהסכים לנהל את כל המבצע ושניים או שלושה שחיברו את הגדת הפסח הראשונה והמיוחדת ואחד, יחיד ומיוחד, צייר מבטן ומלידה, הוסיף איורים וציורים לדפי ההגדה ששוכפלו לכל החברים ליום הגדול: ליל-הסדר הראשון בביתנו החדש.

 

הגשמים פסקו. השמיים התבהרו כאילו מתוך התחשבות בפלמחניקים הצעירים והנלהבים. אור גדול זרח, וביום העלייה כפי שנקבע 11.4.49 החלו לזרום המוני אורחים לגבעת-החול עליה עמד צריף גדול מכוסה גג פח, הוא חדר-האוכל של הקיבוץ הצעיר שאפילו שם לא היה לו עדיין, רק כינוי: קבוצת הצופים ד'.

 

ביום העלייה להתיישבות, לפני הצוהרים, הגיעו בני נוער רבים מן הקיבוצים הסמוכים - גבעת-ברנר ונען, וסייעו בהקמת גדר הביטחון של היישוב הצעיר, על אף העומס הרב בעבודה לא שכחו חברי הקיבוץ את חבריהם שנפלו בקרבות ונטעו לזכרם 17 עצי איקליפטוס. לאחר מכן התכנסו כולם ליד צריף חדר-האוכל שעליו התנוססה באותיות גדולת כתובת מאירת עיניים: "הבה ניתן שכם – ים הוא גם כן לחם"

 

היה זה מעמד מרשים ומרגש. נישאו ברכות על ידי נציג ההורים, על ידי יגאל אלון מפקדנו הנערץ מן הפלמ"ח ועל ידי אברהם הרצפלד, איש יקר שנחשב לאבי ההתיישבות הצעירה: נאומיו היו מפורסמים ויותר מכל שירתו בסיום הברכה למתיישבים הצעירים.

 

לאחר שנסחפו כולם לשירתו של אברהם הרצפלד, עלה לבמה אחד החברים, יפה תואר ובלורית, וקרא בקול את מגילת היסוד של הקיבוץ. במגילה זו נרשמו כמו הבטחה ונדר, כל המטרות שאנו חברי קיבוץ הצופים ד', רוצים לממש. לעשות ולקיים. מגילה זו שמורה עד היום בארכיון הקיבוץ ובה בין השאר אותה הבטחה שנדרנו: לא לשכוח את חברינו שנפלו בשדות הקרב ולא זכו לעלות אתנו להתיישבות בחולות נבי-רובין.

 

החגיגה הסתיימה בהתרוממות רוח גדולה, נותרו עוד ימים ספורים לליל-הסדר. כל ההכנות הסתיימו בשעה מאוחרת מאד ואז, בליל-הסדר ממש, כשכל החברים פרט למבשלות כבר היו רדומים על מיטות ומזרונים בצריפים המקיפים את חדר-האוכל, נשמע צלצול הפעמון שהזעיק את החברים להיות כולם מסובין בסעודת ליל-הסדר הראשון.

 

במקום להתחיל כנהוג בקריאת ההגדה התיישבו כולם אל השולחנות וספסלים עשויים לוחות-עץ פשוטים שעמדו על החול ללא רצפה ו"טרפו" בתיאבון את כל המאכלים הנפלאים שהוכנו בעמל רב על יד המבשלות המסורות. גם יין לא חסר לחמש כוסות ולא ארבע, כוס אחת מיוחדת נועדה לברך את הקיבוץ ליום הולדתו.

 

האוכל הוגש בצלחות חרסינה שנקנו בעוד מועד, לכל אחד הכינו כף, מזלג וסכין, דבר נדיר באותם ימים. חדר-האוכל הואר במנורות לוקס כיוון שחשמל עוד לא היה במקום, אך האווירה וריח המאכלים עשו את שלהם עם ובלי נקודות...

 

משנסתיימה הארוחה הגיע תורה של קריאת ההגדה שבה שובצו קטעי מסורת עם הגדת מלחמת העצמאות בה השתתפו כל הסועדים. "מה נשתנה" ו"הא לחמא עניא" השתלבו יחד עם המנון הפלמ"ח בשירה אדירה וכשהסתיימה קריאת ההגדה יצאו כולם אל החול הרטוב שעל הגבעה ולאור הירח המלא וכוכבי השמיים המאירים ומזהירים של אמצע חודש ניסן, "הרביצו" הורה סוערת עד קריאת שמע של שחרית. את הריקוד ההוא לא נשכח לעולם.

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: