"גשר גשר" - גשר ביילי / צביקה זהבי

"גשר גשר" - גשר ביילי

צביקה זהבי - קיבוץ פלמחים

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

 

... ההכשרה התרכזה בקיבוץ גבעת ברנר לצורך ארגון העלייה להתישבות. נציגי ההכשרה אשר נפגשו עם המוסדות המיישבים הביאו מספר הצעות להקמת קיבוץ ימי. יותר מכולן נראה מקום בשם נבי-רובין שבקרבתו נמצא נמל עתיק אשר יוכל לשמש את דייגנו וספנינו בעתיד. נשלחו "מרגלים" לתור את נבי-רובין ולבדוק אם אכן נראים הדברים בשטח כפי שתוארו ע"י אנשי המוסדות. האנשים הגיעו בדרכם עד גדות נחל רובין - הוא נחל שורק - וגילו לתדהמתם חסימה בלתי צפויה. הגשר שהיה מסומן במפות מתקופת המנדט הבריטי, מרוסק והרוס ושרידיו מונחים בנחל כפגרים שאין להם תקנה. גשר זה, מסתבר, פוצץ במלחמת העצמאות ע"י ההגנה כדי לעצור את הצבא המצרי שדהר במרץ לכיוון תל-אביב ונעצר לבסוף ליד גשר "עד הלום".

איור מאת יעקב גוטרמן

למשלחת ה"מרגלים" לא הייתה ברירה, אלא לחצות את הנחל בשחייה ולהתקדם מערבה לכיוון שפת הים. המראה היה מרהיב ומשכנע. חולות הזהב של נבי-רובין ושפך הנחל, עוררו מחשבות רומנטיות אצל החברה הצעירים. חוף הים היה זך וטהור והים עצמו כחול ומשכנע. מפרץ קטן נמצא מתאים בהחלט להקמת מעגן לסירות דייג ולבניית מזח בעתיד. בקיצור המקום נראה מתאים, ממש חלום.

 

השליחים הגיעו אל ההכשרה ובפיהם בשורה: "המקום טוב ומתאים. הארץ ריקה ובה אף חול זך וטהור, אפס על הנחל אשר חוצה את דרך הגישה, אין גשר". על אף ההסתייגות ובעיית הגשר, נשמע התיאור מלהיב ואף על פי כן, כדי למנוע ספק, וליתר ביטחון, הוחלט שכל חברי ההכשרה יעלו על משאית ויסעו לראות במו עיניהם את המקום. ובאשר למעבר על הנחל - מה יותר פשוט מאשר למתוח גשר חבלים על שרידי הגשר שפוצץ וללכת הליכת זיקית כמו שלמדנו בפלמ"ח, כך נעבור מצד לצד מבלי להירטב, מה שנקרא - לעבור על יבש.

 

כמובן שחלק מן "הגיבורים" נפלו למים ונרטבו, אך הסיור היה משכנע וההחלטה נפלה: זה המקום! הוא יפה, הוא אפילו רומנטי אבל נותרו עוד כמה בעיות קשות לפתרון: לדייגים ולספנים כבר נמצא מקום מתאים, אך מה יהיה על הפלחים, הירקנים, הרפתנים וכל האחרים? הייתכן שהחקלאי יגור על שפת הים רחוק מאדמותיו המעובדות? והעיקר כמובן: איך נעבור את נחל רובין בלי גשר? איך נעביר את כל הציוד הנדרש להקמת ביתנו החדש?

 

שוב התכנסו חברי הכשרת עין-גב, גרעין הצופים ד' ולאחר דיונים סוערים התקבלה ההחלטה הגורלית והסופית: נבי-רובין הוא המקום בו נקים את ביתנו. יש לפנות בהקדם לצבא ולבקש סיוע לבניית הגשר וכשזה ייבנה, יוכלו גם החקלאים שבינינו לעבד את האדמות הסמוכות למקום היישוב.

 

האם היה זה מפקדנו יגאל אלון שהתערב וסייע, או רווח והצלה שהגיעו ממקור אחר? אין זה משנה ואין זה חשוב. צבא הגנה לישראל נענה לאתגר והציע לפלמחניקים הצעירים: גשר ביילי מפורק להרכבה במקום, קצין מומחה מחיל ההנדסה וטרקטור זחל, על שרשראות, צמוד. בארגון נכון ויעיל, תוך גיוס כל חברי ההכשרה, הבנים והבנות, הבטיח הקצין המהנדס, ניתן יהיה תוך 24 שעות, בעבודה רצופה, להקים גשר על הרובין.

 

לחברי הכשרת עין-גב לא חסרו מארגנים ולא חסרה רוח התנדבות ובהתלהבות פלמחאית אופיינית התייצבו כולם לעבודה. כל חלקי הגשר המפורק הובאו במשאיות והונחו בצדו האחד של הנחל. בעזרת קצין חיל ההנדסה נעשתה חלוקת תפקידים וארגון עבודה:

הבנים מופקדים על חלקי הגשר הכבדים.

הבנות על התאמת הברגים למקומם.

הבנים על הפטישים הכבדים להכנסת הפינים למקומם.

הבנות אחראיות על הידוק וסגירה סופית של הברגים.

 

במהלך היום והלילה נפרש גשר ענק באורך כפול מן הנדרש ממש כתולעת רבת חוליות, וכשכל הגשר הכפול באורכו כבר היה מוכן וערוך לתזוזה, הגיח הטרקטור, טרקטור זחל והחל לדחוף את הגשר לכיוון גדת הנחל שממול. המתח היה עצום: יעבור? או ייפול?

 

קצין חיל ההנדסה הפגין שלווה וביטחון, נתן פקודות והוראות לטרקטוריסט וכך, לאט לאט ובזהירות, נדחף הגשר והגיע בשלמות לגדה השנייה של הנחל לקול שאגותיהם של הפלמחניקים. נותרו עוד שני פרטים חשובים להשלמת המבצע: האחד לפרק את החלק העודף שתמך במשקלו את הגשר עד המעבר לגדה השנייה, והשני - להניח לוחות עץ כבדים לרוחב הגשר ולאפשר ע"י כך מעבר חופשי עליו. למאמץ אחרון זה נרתמו כולם, בנים וגם בנות ותוך זמן קצר בשעת לילה מאוחרת, הרבה אחרי חצות, היה הגשר מוכן למעבר. גם הקפה החם כבר היה מוכן. ואז, כמו באופן ספונטני וברור מאליו, עלו כולם על הגשר כשהם מקיפים ומחבקים את "עושה הנסים" קצין חיל ההנדסה ופתחו בהורה סוערת. ריקוד שכמוהו עוד לא היה, הגשר הגיב אף הוא לריקוד הסוער, התנדנד, רעד כאילו מהתרגשות, אך להפתעת כולם החזיק מעמד ולא התמוטט למרות קפיצותיהם והשתוללותם הנלהבת של הרוקדים, וכך הונצח המאורע ויזכר לעד בשמו המפורסם: "ההורה על הגשר".

 

במהלך השנים, עברו על הגשר עגלות רתומות לפרדות עמוסות ירק לפרות שברפת, עברו משאיות ענק עם קש וחציר ומיכליות חלב גדולות לתנובה. עברו גם טרקטורים קטנים וגדולים עם מכונות קציר ודיש, משאיות עמוסות לעייפה של חול וזיפיף ומשטחי בטון, פלטות ענקיות ממפעל ספנקריט, עברו בחריקה ובזעזועים והוא גנח והתגבר. חיילי צה"ל התאמנו עליו בפיצוץ מדומה ואפילו מסתננים שבאו לשדוד ולרצוח עברו עליו. הגשר עמד בשיטפונות עזים בחורף, שופץ וחוזק במשך שנים רבות, עד שיום אחד הגיעו מהנדסים חדשים לבנות גשר בטון קבוע, יציב וחזק אשר אמור לרשת את מקומו של הגשר הזקן. עמד הגשר וצפה במתכננים ובמבצעים ורצה להעיר, להגיב: אתם לא בכיוון, אתם טועים, יבוא השיטפון הגדול ויאכל את הגשר והכביש שאתם סוללים. שמעו לי. יש לי ניסיון... אבל הגשר שתק. הוא הרגיש שאין עם מי לדבר. אלו לא יקשיבו לדבריו. ובא השיטפון הגדול והראה למהנדסים מה כוחו: גשר הבטון והכביש החדש נסחפו ונהרסו והכל נבנה מחדש בכיוון הנכון. נסלל כביש חדש לפלמחים.

באו אנשי חיל ההנדסה ואמרו מגיע לו לגשר ביילי הזקן הזה איזה צל"ש רציני. נעביר אותו לתצוגה במוזיאון חיל ההנדסה ונספר שם את סיפורו.

 

הגשר פורק ועבר אחר כבוד למוזיאון חיל ההנדסה, אך לנו בפלמחים, הוא היה וישאר הגשר שעליו רקדנו את ההורה ההיא  - "ההורה על הגשר". זה הגשר שעליו עברו הצריפים והציוד לעלייה להתיישבות בנבי-רובין, היא פלמחים, בערב פסח תש"ט.

שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: