עץ תות / צביקה דרור

עץ תות

צביקה דרור - לוחמי הגטאות

איור מאת יעקב גוטרמן

 

לפני יובלות הוחלט לאכלס את הזגזים. לא היינו בתור. פנו אלינו שתי משפחות ואמרו: אנחנו לא מוצאים שותף שלישי. אולי אתם רוצים? היבטנו בשתי משפחות בנות העם ומיד נתנו את הסכמתנו.

איור מאת יעקב גוטרמן
בעוד זמרה מעצבת את פנים הדירה יצאתי החוצה וסימנתי שטח לגינה. הייתה זו אדמת בור המכוסה בצמחייה קוצנית ובשיחי באשה. ראשית לכל הצטיידתי בכלי עבודה ובכל רגע שהתפניתי עדרתי, השקיתי, דישנתי. יצאתי אל הוואדי והבאתי אבנים לנוי, עד היום אני זוכר את האבן שגרמה לי לבקע בטבור. ביקשתי מחברים שיביאו לי שסק, אנונה, תאנה, רימון ואפילו גירדתי מכל מיני. לא בכוונה מצאתי שצמחו בגינה שיחי פרג. טירון הייתי ולא ידעתי מה אפשר לעשות עם פריו. הייתי עדיין מעשן, ולאחר העבודה כשפתחתי את הממטרות, הסתכלתי על זרמי המים ומעשן שאכטה של טבק רגיל. תענוג היה לראות בעין חדה כל ציפור וציפור לדעת להבדיל בין אדום החזה וצופית, בין שחפית לאנפית הבקר, בין דיה המעופפת שם למעלה ובין עיט. בסתיו ובאביב מהומה הייתה בגינה שלי. בוסתן - קראתי לה, כשם שלחדר עבודתי קראתי ביתן. עד ש... הפכתי מטופל של הקרדיולוגים. אני מרים את המעדר והנשמה נעתקת. אני מזיז ממטרה ובכיפוף אני נחנק. לאט לאט צמחו בבוסתן עשבי בר. הזנחה ניכרה בפאר האומנותי שיצרתי בשטח שממזרח לבית.

 

יום אחד באתי ומצאתי שכל הבוסתן נעקר. לא בכיתי, ילדים גדולים אינם בוכים, גם לא כעסתי אך הבינותי שחיי עוברים מפאזה לפאזה. מעתה ואילך כל עבודה פיזית אסורה עלי. הבטתי באדמה החרבה שעליה חירבו את הבוסתן ששתיליו כבר אינם, רק בקצה השטח נותר עץ שהיה עדיין קטן אך נראה מוצק זה היה עץ תות. הקדשתי לו תשומת לב כפי שהקדשתי זמן קצר לפני כן לבוסתן כולו. העץ צמח והגזע שלו נעשה גברי והוא מחזיק בעלווה ההולכת ומתרבה משנה לשנה. העץ היפה הזה, כך התברר, הוא עקר, לא נקבה ולא שום פרי. היתרון - עטלפים לא ילכלכו את הקירות. עבר האביב ובא הקיץ. העלווה מרקיעה לצמרת ולאמיר. אך כשהגיע חודש יולי לקיצו הצמרת החלה להקריח. צר היה לראות כיצד העץ הרענן מאבד עלה אחר עלה, עד שבעוד הקיץ בעיצומו הוא עומד עירום. ליבי בכה בי בראותי את הנכות שלו. דורון הביא אפילו דוקטור לצמחים ששפך כימיקלים שאמורים היו לעשות כימותרפיה לשורשים. אבל כלום. שוב בא סוף יולי והעץ מקריח והולך. בחורף הוא נראה כמייצג. ענפים, בדים, בני בדים שאינם מתכופפים ברוח והטיפות רוקדות עליהם. הפעלתי את כל הכוח ואספתי לקופסא את הידע שלי באגריקולטורה. ובא לי הסבר: השורשים קודחים מידי שנה בשכבות האדמה השונות ויש תקווה בליבי שיום אחד הם יגיעו לשכבה שתניב את התוצאה – הם יבריאו. ואמנם כי כן, לאחר שנים לפתע העץ נותר בעלוותו בסוף יולי, באוגוסט, בספטמבר. שמחתי גם למראה העץ וגם לתיאוריה שבדיתי מראשי. בתחילת אוקטובר שוב החלו העלים לנשור אחד אחר השני אחד אחר השני, העץ הקריח ועד שהקרחת אינה מלאה הוא קצת מכוער.

 

בינתיים הגיע עת השינויים בקיבוץ. ידענו טיוטא ראשונה וטיוטא שנייה. וקלפי, ומודדים, וטאבו, וסימון נחלות... שטח פרטי ושטח ציבורי ואז התברר כי עץ התות אינו שלי הוא בשטח הציבורי. הלב כואב. קמתי ועשיתי מעשה גדרתי את נחלתנו בנינו שער ועליו מתנוסס שם משפחתנו. אם אומר שכל הנ"ל וכל היוצא בזה עברו תוך אחווה ורעות עם נציגי המוסדות אטעה את הקוראים. ודי לחכימה. דורון נטע בוסתן לתפארת, מוחמד ריצף רחבה נוחה ויפה, מובארק הביא פלפל חריף ומוסטפא דאג לכך שהטלפון חובר לבוסתן כמוהו גם הרדיו. אפשר לעשות בו שעות של כיף.

 

בשחר עלומיי התהלך בתנועה סיפור של מקסים גורקי בשם "ניצח האדם". מסופר בו על אב ובנו שעבדו בכריית מנהרה בין שוויץ לאיטליה, הסימפלון. יום אחד קרתה תאונה והאב שכב תחת מפולת אבנים ולחש לבנו: "בני כאשר תיפגשו עם הכורים מהצד האחר תעלה על קברי תקיש שלוש פעמים ברגל ותאמר אבא, ניצח האדם. ואני ממתין לזמן שבו יצליח עץ  להבקיע אל אדמה טובה. ואבין כי ניצח העץ.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: