מעלילות לאקי / צביקה אלון

 

מעלילות לאקי

צביקה אלון - [כפר עזה]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מאז שהיה עול-ימים, הייתה ללאקי נטייה ותכונה להיקלע למצבים יוצאי-דופן או אירועים מיוחדים ומשעשעים - נוסח הקטעים של תוכנית הטלוויזיה "פיספוסים" - מצבים של נפילות, התנגשויות, התנהגויות מפתיעות וכו'.

איור מאת יעקב גוטרמן

קשה לומר שעשה זאת בכוונה, כי היו אלו חוויות לא נעימות או מביכות. אך בעיני אשגו"ז וילדיו היו אירועים אלו מצחיקים ביותר, מעין ביטוי לתמימותו ולהרפתקנותו, ואהבתם אליו רק הלכה וגדלה בעקבות זאת.

 

אירועים משעשעים סיפקו, למשל, הדלתות האוטומטיות של חדר האוכל. מנגנון ההפעלה של דלת כזו, כידוע, מבוסס על עין אלקטרונית ש'מסתכלת' לכיוון הכניסה וברגע שגוף של בן-אדם נמצא בקו ה'ראייה' שלה, הדלת נפתחת. הבעיה הייתה, כפי שיסתבר בהמשך, שלאקי היה מעט קטן מדי והעין האלקטרונית פשוט לא ראתה אותו.

 

אם בתחילת דרכו בכפר-עזה היה לאקי מטייל עם אשגו"ז כשהוא בדרך כלל נשרך מאחוריו או רץ לצידו, הרי כשגדל עם הזמן, בטחונו העצמי גדל יחד עימו וכך, בשעת טיולים מחוץ לבית, הפך הוא להיות תמיד המוביל, כשהוא מרחרח, בודק ומסמן בריצתו את כיוון ההתקדמות.

 

יום אחד הגיעו השניים לחדר האוכל, כשלאקי מוביל בעליזות בריצתו קדימה, אלא שהעין האלקטרונית של הדלת לא הבחינה בו, הדלת לא נפתחה ולאקי, בתנופת הריצה, התנגש בה בקול חבטה. למזלו לא קרה לו כלום, פרט למכה הקלה שקיבל, והוא רק נשא מבט נבוך ומבולבל לעבר אשגו"ז המתאפק שלא לצחוק, כאילו אמר-שאל: "אופס... מה העניין הזה? למה הדלת לא נפתחה כרגיל? מה קרה כאן?"

 

מספר ימים לאחר ההתנגשות עם הדלת, הגיעו שוב אשגו"ז ולאקי לחדר האוכל, מכיוון המפעל, לאחר משמרת העבודה ובדרך הביתה. לאקי רץ כרגיל כמה מטרים לפני אשגו"ז ובלי להסס, כדרכו תמיד, הסתער לעבר הדלת האוטומטית. ממש ברגע האחרון, פחות ממטר לפני הדלת - ששוב לא הבחינה בו ולא נפתחה - נזכר כנראה במפגש הכואב במקצת שאירע ביניהם לאחרונה, והפעיל מעצורי חירום, וליתר דיוק 'מעצורי תחת': הוא פשוט התיישב, תוך כדי ריצה, והחליק קדימה בישיבה, עד שחיכוך ישבנו ברצפה עצר אותו לגמרי, 10 ס"מ בלבד לפני הדלת. המחזה הזה, אחד המצחיקים ביותר שהתרחשו אי-פעם לעיני אשגו"ז, גרם לו לצחוק אדיר וממושך עד כדי כאב בטן. לאחר שנרגע, ליטף בזהירות את ה'מעצורים' של כלבו, חיבק אותו ואמר: "אתה הכלב המתוק והחכם ביותר בעולם!" ולאקי, בכשכוש זנב נמרץ ובמעין חיוך רחב ומרוצה, הדביק לו בלשונו - לפני שאשגו"ז הספיק להתרחק - נשיקה-לקיקה על כל פניו...

 

תושייתו של לאקי עמדה לו הפעם מול הדלת האוטומטית, אך אירוע נוסף, ביום חורף גשום שלאחר מכן, לימד אותו אולי את ההבדל שבין נהיגה רגילה לנהיגת חורף. היה זה כשזוהר, אשגו"ז ולאקי הגיעו אל חדר האוכל באותו יום סוער וגשום. זוהר עבר בריצה את פתח הכניסה והדלת נסגרה אחריו. לאקי, שמיהר בעקבותיו, התקרב במרוצה אל הדלת האוטומטית, שוב נוכח לדעת 'בדקה ה- 90' שהוא עומד להתנגש בה ומיהר להפעיל את 'מעצורי התחת' שלו. אלא שה'מעצורים' היו הפעם ספוגי מים וגם הרצפה עצמה הייתה רטובה מהגשם ולאקי, בהבעת הפתעה גמורה על פרצופו, פשוט החליק-טס על ישבנו לעבר הדלת ו... ב-ו-מ-ס! נחבט בה בעוצמה. ושוב, כמה שאשגו"ז ניסה לעצור בעצמו ולא לצחוק, כדי לא לפגוע בכבודו של לאקי, הוא לא ממש הצליח...

 

***

עוד תאונה - ליתר דיוק, כמעט תאונה - התרחשה כתוצאה מהרגלי ההתחממות של לאקי בימי החורף הקרים והרטובים. את ביתו הזמני של אשגו"ז חיממו בחורף ארבעה תנורי חשמל: שלושה בחדרי השינה ואחד בסלון. לאקי, בהיכנסו כל פעם לבית בסופו של בילוי רטוב וקר בחוץ, היה ממהר אל התנור שבסלון כדי להתייבש ולהפשיר את גופו. הוא היה משתרע לו לפני התנור, סנטימטרים בודדים בלבד מספירלות המתכת הלוהטות, מייבש את צידה האחת של פרוותו, משנה כיוון או מתגלגל-מתהפך כדי לייבש את שאר פרוות גופו ואז, בדרך כלל, נרדם.

 

יום אחד, גשום וקר, בראשית חודש פברואר הידוע ב'חורפיותו', חזרו אשגו"ז ולאקי לביתם נוטפי מים ומרעידים מקור. אשגו"ז מיהר להדליק את תנורי החימום ובשעה שלאקי השתרע מול התנור 'שלו' בסלון, נכנס הוא עצמו למקלחת חמה כדי להתנקות ולהפשיר. בצאתו מהמקלחת כעבור כמה דקות, עלה באפו של אשגו"ז ריח מוזר ומוכר כאחת: ריח של שיער שרוף! הצצה מהירה לסלון הבהירה מיד ובאופן ברור את מקור הריח - לאקי השוכב בשלווה על גבו ונוחר לו קלות, כשזנבו מונח כחמישה ס"מ בלבד ממקור החום וסימני עשן עולים ממנו. הנה כי כן, חום התנור בצירוף עייפות רבה, הרדימו את לאקי, מן הסתם, כמעט מיד לאחר שהשתטח על הרצפה. מאחר שנשכב כהרגלו, סמוך מאוד לתנור, הרי לולא אשגו"ז שהעירו והרחיקו משם, עוד רגע והוא היה עולה בלהבות...

***

מאז ומתמיד אהב אשגו"ז לצאת עם ילדיו לחפש פטריות מאכל שונות - אורניות, שמפיניונים, אחלמיות (פטריות שצבען סגול), נרתיקון דביק ועוד. לפעמים היה החיפוש כרוך בנסיעה לאזורים מרוחקים, כמו ל"יער המלאכים" שליד קריית-גת או להרי הגליל, אך ברוב המקרים היה אזור החיפושים 'כפר-עזה רבתי', כלומר החורשות, השיחיות והדשאים של הקיבוץ. גלי וזוהר היו בדרך כלל מוצאי הפטריות - בגלל חדות הראייה של עיניהם הצעירות - בעוד שאשגו"ז היה זה שחותך את גבעולי השלל ומכניסם-אוספם לשקית ניילון גדולה.

 

בשבת חורפית אחת יצאה החבורה - אשגו"ז, גלי, זוהר ולאקי - לחפש פטריות על מדשאות הקיבוץ. לאחר שנמצאה הראשונה, עלה במוחו של אשגו"ז הרעיון המלהיב שלאקי יהיה כלב צייד של פטריות. הוא קרא לו אליו, הראה לו את הפטרייה, וכשהוא מנסה לאמץ לעצמו קול סמכותי-מקצועי של מאלף כלבים מוסמך, אמר: "הנה פטריייה, לאקי. פ-ט-ר-יי-ה ! חפש, לאקי! חפש פטרייה!!"

 

לאקי מצמץ בעיניו, היטה ראשו הצידה והסתכל באשגו"ז במבט מלא תימהון, כאומר: "ס-ל-י-ח-ה ?" אך אשגו"ז לא ויתר. למוד ניסיון של סרטים רבים והשתתפות במופעי קרקס - רק כצופה, כמובן - הוא קירב את הפטרייה אל אפו של לאקי, מעך אותה מעט באצבעותיו להגברת אפקט הריח, וחזר בדרמטיות על מילות הקסם המאלפות: "פטרייה... חפש, לאקי! חפש פ-ט-ר-יי-ה !"

 

הפעם נראה היה שלאקי תפס את העניין. הוא הריח קצת את הפטרייה שאשגו"ז תחב לו בפניו, כשכש במרץ בזנבו, ניסה למרוח ליקוק על פני המאמן-מאלף החובב, פלט נביחת שמחה קצרה וזינק בריצת דילוג אל מרחבי הדשא.

 

תוך שתיים-שלוש דקות בלבד התברר ה"אילוף" של אשגו"ז ככישלון מביש. לאקי אומנם התרוצץ על הדשא כאחוז תזזית, נעצר מדי פעם ומרחרח בלהיטות, אך גלי וזוהר שהיו ממהרים בעקבותיו אל המקומות שבהם עצר, לא גילו שם אפילו זכר או שמץ של פטרייה כלשהי. אשגו"ז עצמו, מאופק ובעיקר קשיש מכדי לרוץ גם הוא בעקבות לאקי, השתרך לו מאחור עם שקית הניילון הריקה, שואל בהתרגשות של ציפייה: "נו, הוא מצא משהו? יש שם פטריות?", אך לאקי אכזב כל פעם מחדש. לאחר עוד פרק זמן לא ארוך, הבינו אשגו"ז וילדיו שחיפושיו ועצירותיו של לאקי קשורים, ככל הנראה, באוכל כלשהו או בעקבות של חתולים ואולי אפילו ב'סימנים המוסכמים' של בני מינו הכלבים - אבל בטח שלא בפטריות - והם חזרו לשיטת החיפוש הישנה והטובה, כלומר חיפשו בעצמם...

 

למרבה השמחה אכן מצאו גלי וזוהר כעבור כמה דקות מצבור של מספר פטריות ואשגו"ז מיהר אליהם לקול קריאות צהלתם, כרע על ברכיו והחל לחתוך בסכינו את גבעולי ה'אוצרות' הרכים ולהכניסם לשקית שבידיו. לפתע, בעוד כולם עסוקים באיסוף השלל ובחיפוש אחר פטריות נוספות בשטח הקרוב, הגיע גם לאקי בדהרה מקצהו הרחוק של הדשא - כנראה לשמע קריאות הצהלה של הגילוי - ופרץ למרכז ההתקהלות, נובח בהתרגשות ובשמחה ומנסה ללקק את פני בני משפחתו, ותוך שלוש שניות, לפני שמישהו הספיק להגיב ולגרשו משם, רמס בהתרוצצותו הפרועה את הפטרייה הגדולה והיפה ביותר!

 

המשך חיפוש הפטריות, נקל לנחש, נעשה מעכשיו כמעט בחשאי, מבלי להכריז כל פעם בהתלהבות ובתרועות על מציאתן ואשגו"ז עצמו, כל אימת שחתך בסכינו את גבעול ה'מציאה', היה פוזל בעיניו לצדדים על מנת שלא להיות שוב מופתע ע"י לאקי, "צייד הפטריות" המפורסם...

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: