המיטה הכי גדולה / צביה בן שלום

 

המיטה הכי גדולה

צביה בן-שלום

איור מאת יעקב גוטרמן

 

[מתוך: "ניר חזק מטנק"]

 

כשניר התגייס הוא קיבל חדר משלו. הילדים באו לבקר אותו, כמובן.

איור מאת יעקב גוטרמן

- יופי של חדר - אמרה תמוז.

החדר היה קטן, ריק ועצוב, אבל תמוז ידעה שניר יקשט אותו וימלא אותו בהמון אוספים.

 

יופי של חדר - אמרה ענבל, והוסיפה בפקפוק - אבל איפה תשים את כל הכלים שיש לך?

ניר אמר שאין בעיה, הוא יאחסן הכל בארגזים וישמור מתחת למיטה.

 

יופי שי לך חדר - אמר רז והוסיף שהווילונות צריכים להיות ירוקים. ניר הבטיח לחשוב על כך, למרות שהווילונות הבהירים, התלויים על החלון, דווקא מצאו חן בעיניו.

 

- חדר קטן מאוד - אמרה סתיו - גם המיטה קטנה ונמוכה, לא יהיה לך מקום לכל האוספים.

סתיו היא קטנה מדי מכדי להיות מנומסת והיא אומרת בדיוק מה שהיא חושבת. בעצם כולם חשבו שהחדר קטן, אבל בעיניהם הוא היה גם קטן וגם יפה.

 

- נכון - אמר ניר - חדר קטן מאוד. ומיטה קטנה, לפחות בשבילי היא קטנה מדי. לכן אבנה לי מיטה הכי-הכי גדולה ויהיו לי נוח מאוד בחדר הזה.

 

- ותוכל לשמור מתחת למיטה את כל האוספים - אמרה תמוז והכל הסכימו שזה רעיון גדול, כי לניר המון אוספים, שתמיד נחוצים לו, ודרוש מקום בשבילם.

 

בחופשה הראשונה מהצבא הלך ניר לנגריה והכין קרשים לבנית המיטה. קרשים מיוחדים, ארוכים וצרים - למסגרת, וקרשים מיוחדים, רחבים וחזקים - לבסיס, ועוד בולי עץ מגולפים לרגלים. ניר העמיס את הכל על פלטפורמה קטנה, רתומה לטרקטור ונהג עד החדר. היה יום יפה והילדים התאספו על הדשא.

 

- אין לך מקום להכניס לחדר את כל הקרשים - אמר תומר - הם ימלאו לך את כל החדר.

- נכון מאוד - הסכים ניר - לכן אבנה את המיטה בחוץ ואחר-כך אכניס אותה לחדר. רק אביא את הכלים ואת חוט החשמל של המקדחה. ואוי ואבוי למי שיגע בו.

 

כולם עמדו מסביב, רחוק מחוט החשמל של המקדחה, וראו איך ניר קודח ומחבר, מדביק ומישר, מכה בפטיש - והנה המיטה מוכנה. טוב, לא כל המיטה, רק המסגרת, אבל רואים שזאת תהיה מיטה לעוג מלך הבשן, הענק שכתבו עליו בתנ"ך.

 

- מיטה ענקית - אמרה ענבל בהערצה - אבל היא לא תיכנס בדלת.

 

ניר הסתכל בדלת, הסתכל במיטה, הוציא סרט מדידה מארגז הכלים, מדד את הדלת, מדד את המיטה - אכן, אין ניסים, המיטה לא תעבור.

 

- אין דבר - אמרה תמוז - טוב שגילית את זה עכשיו, לפני שגמרת את המיטה, צריך רק להצר את המסגרת...

 

ניר לקח את הקרשים לנגריה, מדד, קיצר והביא אותם בחזרה. בינתיים ירד הערב והא כיסה את הכל בברזנט שלא יירטב מהטל. מיטה ענקית, מסתבר, לא בונים ביום אחד.

 

ניר הלך למועדון למסיבה ולמחרת ישן כמעט עד הצהריים. אולי היה ישן יותר אבל הילדים הקימו רעש גדול על-יד הקרשים. התווכחו אם צריך או לא צריך להוציא אותם מהברזנט.

 

- כן להוציא! - צעק ניר דרך החלון - אני כבר בא!

 

הוא חיבר את הכבל החשמלי למקדחה, גרר החוצה את ארגז הכלים ונגש למלאכה. מדד, חיבר, קדח, ניסר, הדביק והחליק – עד שעמדה לפניו מיטה לתפארת. לא ממש מיטה - רק המסגרת עם הרגלים. רגלים גדולות, גבוהות וחזקות, כי המיטה צריכה להיות גבוהה, כדי שכל האוספים יוכלו להתחבא מתחתיה.

 

- היא לא תעבור בדלת - אמר רז - הרגליים גבוהות מדיי. ניר לא התווכח, לקח את סרט המדידה, מדד את רוחב הדלת, מדד את גובה הרגליים ואמר שרז צודק. צריך לקצר את הרגליים.

 

- אני חושבת - אמרה תמוז - שהמיטה בכלל גדולה מדי, גם אם היא תעבור בדלת לא יהיה לה מקום בחדר.

 

- כך את חושבת? - שאל ניר ונראה קצת מודאג. כל-כך רצה מיטה ענקית.

- כך אני חושבת - אמרה תמוז שגם היא רצתה שלניר תהיה מיטה ענקית - אבל אני לא בטוחה.

 

ניר מדד את המיטה, מדד את החדר וחשב שהמיטה אמנם תכנס אבל לא יישאר מקום לשולחן וגם את הארון אי-אפשר יהיה לפתוח.

- אמרתי לך שהחדר קטן מאוד - אמרה סתיו - אפילו אין בו מקום למיטה.

 

- אין ברירה - אמר ניר - צריך להתפשר. אעשה מיטה קצת יותר קצרה מכפי שרציתי וקצת יותר צרה מכפי שרציתי, אבל הרגלים יהיו גבוהות.

 

הוא בנה מחדש את המסגרת, והניח את הבסיס, אבל לא חיבר את הרגלים. כדי שהמיטה תעבור בדלת. כולם התגייסות למבצע: ניר הרים את המיטה בקצה אחד, כל הילדים - בקצה השני, הפכו אותה על הצד - והנה היא בפנים.

 

- עכשיו - אמר ניר - אחבר לה את הרגליים.

 

החזיר לחדר את המקדחה ואת ארגז הכלים, מדד, ניסר, קדח, חיבר, החליק - והנה למיטה יש רגליים. רק שהיא שוכבת הפוכה והרגליים כלפי מעלה! ניר שלח את כל הילדים החוצה, שיהיה מקום בחדר והפך את המיטה מאוד-מאוד בזהירות, כדי לא לשרוט קירות, ולא לשבור שמשות ולא להפוך מנורות. הוא דחף אותה אל הקיר. הילדים רצו לחזור לחדר, אבל לא היה להם מקום להיכנס. ניר הלך בינתיים להביא מזרן. המזרן הגדול ביותר שהיה במחסן התאים למיטה זוגית רגילה. הוא היה גדול, אבל המיטה גדולה יותר והמזרן לא כיסה אותה לגמרי.

 

לילדים נמאס לעמוד על-יד הדלת. תומר טיפס בזריזות על המיטה וישב באחת הפינות.

 

- נוח מאוד - אמר.

 

גם רז עלתה על המיטה וישב בפינה אחרת. אחר-כך עלו תמוז וענבל והן עזרו לסתיו לעלות. והיה עוד מקום על המיטה.

 

- זהו - אמר ניר - המיטה אינה גדולה כפי שרציתי וגם המזרן קטן עליה, אבל העיקר שיש בה מקום לכל הילדים. עכשיו עופו מפה או שאכסה אתכם בסדין.

 

אחד-אחד גלשו הילדים מהמיטה ולא היה להם מקום לעמוד. המיטה הגדולה מילאה את כל החדר.

 

- מה תעשה כשיבואו אליך חברים וחברות? - שאלה תמוז - הם ישבו על המיטה? - או שתוציא את המיטה מהחדר? - שאל רז וכולם צחקו, כי הם ידעו שהמיטה לא תוכל לצאת.

 

ניר אמר שזאת באמת בעיה והוא חייב לחשוב על איזה פטנט ואחר-כך גרש את כולם ושכב לנוח על המיטה הגדולה שלו.

 

שלושה שבועות לא הרשה ניר לילדים להיכנס לחדרו. הם ניסו להציץ אבל הדלת הייתה נעולה והווילונות כיסו את החלון ומהחדר בקעו קולות מוזרים של רתכת ומסור ופטיש ומקדחה. וגם שירים שניר שר, למרות שהוא זייף. השירים היו עליזים כי ניר היה מאוד מרוצה מעצמו.

 

סוף-סוף, במוצאי שבת אחת, נפתחה הדלת והילדים הוזמנו להיכנס. החדר היה מלא במיטה הגדולה ואליה חוברו שרשראות משונות שהובילו למין מנוף קטן.

 

שימו לב - אמר ניר - הוקוס פוקוס הנה זה בא!

 

הוא משך בידית של המנוף, לחץ על כפתור והמיטה הגדולה החלה להתרומם בצדה האחר, המרוחק מהקיר. היא קצת חרקה, כאילו מוחה בקול על ההתעמלות שמאלצים אותה לעשות, אבל בסוף נצמדה לקיר, וניר חיזק את השרשראות.

 

החדר היה גדול, ממש ענקי, ואז הבחינו הילדים בארגזים גדולים, המסודרים לאורך הקירות והם מכוסים בכריות יפות. בארגזים אלה אחסן ניר את כל האוספים, כי לא היה לו מקום בשבילם "מתחת למיטה".

 

- תראו איזה חדר גדול יש לי עכשיו - אמר ניר לילדים, שישבו על הארגזים - יש בו מקום לי, ולכל האוספים, ולכם, ולחברים שלי, וגם למיטה הכי גדולה בקיבוץ.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: