המפלצת הכתומה / צביה בן שלום

 

המפלצת הכתומה

צביה בן שלום

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: ניר חזק מטנק

 

מהרבה דברים רז לא פחד בכלל. הוא לא פחד מחושך, ולא מכלבים, ולא מדבורים.

איור מאת יעקב גוטרמן

גם לא מטיולים ארוכים, כי הוא ידע שאם יתעייף יושיב אותו ניר על הכתפים והם ימשיכו לטייל, עד שהרגלים של רז יפסיקו לכאב, או עד שיגיעו הביתה, מה שיבוא קודם.

 

מגובה הכתפים של ניר נראה העולם שונה לגמרי מאשר מלמטה ואפילו המפלצת הכתומה לא הייתה כל –כך מפחידה.

 

רז ידע שהמפלצת הכתומה היא בכלל לא מפלצת כי אם מכסחת דשא, שניר וחברים אחרים עבדו אתה בנוי. למרות שהייתה גדולה מאד הייתה ממושמעת מאד וצייתנית כמו כלב מאלף. היא הייתה מקצצת את הדשא ואחרי שעברה נשארו אחריה שורות-שורות של גבעולים דקיקים, יפהפיים. כשניר נהג בה היא זחלה בדיוק למקום שהוא רצה להגיע, נוהמת בקול רם מאד, כמו חיה מרוגזת. רז פחד מקולות אלה. מכונה שרועשת כל-כך חזק יכולה גם לנשוך. או להשתחרר לפתע ולרדוף אחריו...

 

כשרז ישב על הכתפיים הגבוהות והרחבות שלניר והם עברו על-יד המכסחה (שאצלנו בקיבוץ קוראים לה "מכסחת"), היא עמדה לה בשקט ורז בכלל לא פחד ממנה. פעם אפילו הוציא לה לשון, ושמח שלא הגיבה. כשניר נהג בה והיא נעה במהירות ורעשה בקול גדול, רצה רז לגשת אליה, לגעת בדפנות הכתומות, אולי גם לטפס למעלה, אל ניר, אבל בכל פעם שהמכסחה פנתה לכיוון שלו הרגיש שהלב שלו פועם בחזקה והוא ברח מהר מאד. כאילו בצחוק, כאילו משחק בתופסת, ורק בפנים ידע היטב שהוא פשוט מפחד.

-                     בוא תיסע בה פעם אחת - אמר ניר - תמוז וענבל כבר נסעו. תראה שהיא מכונה נחמדה מאד, בכלל לא מפלצת. אני בטוח שאילו הייתה ירוקה היא לא הייתה מפחידה אותך.

-                     אבל היא לא ירוקה -אמר רז, שבכלל לא היה בטוח שהצבע הירוק, האהוב עליו, היה משנה את המצב. לא הצבע של המכסחה הפחיד אותו אלא תנועותיה וקולותיה.

-                     טוב - אמר ניר - צריך לעשות ביניכם הכרה.

-                     צריך - הסכים רז, וקיווה שניר ישכח.

 

ניר לא מיהר. הוא חיכה בסבלנות, עד שבאחת החופשות שלו מהצבא ראה את רז מטייל עם אמא, וכיוון אליהם את המכסחה. רז לחץ חזק את היד של אמא. רצה לברוח אבל לא ברח. עם אמא אין לו מה לפחד. המכסחה התקרבה מאד ולפתע עצרה. ניר כיבה את המנוע. גם הרעש נדם. רז עזב את היד של אמא.

-                     בוא - אמר ניר - תראה שהיא בסדר. אתה רוצה לגעת בה?

 

רז נגע בדפנות, המכונה לא המהמה. כשהיא שקטה היא בכלל לא מפחידה.

-                     טוב - אמר ניר - עכשיו עלה.

 

רז הסס קצת, אבל לא התנגד. ניר ירד, הרים אותו גבוה-גבוה, העלה אותו למכונה, אחר-כך עלה בעצמו והתיישב על כסא הנהג. רז ישב בין הרגלים של ניר והביט בחרדה בידיו הגדולות, האוחזות במוט ההילוכים. עכשו היא תזנק - חשב - עכשיו היא תצרח. אבל ניר התניע את המכונה בעדינות והיא התחילה לנסוע לאט ובשקט. בכלל לא מפחידה - חשב רז - בכלל לא מפלצת, והוא נפנף לשלום לאמא שעמדה בצד ונראתה לו קצת מפוחדת.

 

-                     נחמד, מה? - שאל ניר ואמר שהוא נורא אוהב לעבוד בנוי, כי המכסחה היא מכונה נפלאה, עושה כל מה שאומרים לה, וכל הדשאים נראים נהדר אחרי שהיא עוברת עליהם.

- היא גם יודעת לשיר? - שאל רז, כי פתאום בא לו לשיר בקול רם. ניר אמר, שהוא לא יודע, אבל אפשר לנסות. בבקשה, שרז יתחיל לשיר, הוא יצטרף אליו ואולי גם המכסחה.

 

לטיול יצאנו

כלנית מצאנו -

פתח רז בשיר בקולו הצלול כמו קול פעמונים וניר הצטרף אליו בקול נמוך:

על גבעת הדשא, במערב -

 

תוך כדי כך הגביר ניר את קצב הנסיעה, המכונה נהמה יותר ויותר חזק וכולם שרו ביחד:

                         על ההר עלינו,

                         את הים ראינו,

                         ומשם ירדנו,

                         בדהרה.

-                     היא באמת שרה - אמר לניר.

 

ניר הנהן. נכון, המכונה שרה.

-                     ומזיפת כמוני - הוסיף ומיד התחיל בשיר חדש. רז הצטרף והמכונה הצטרפה, רועשת עוד יותר.

 

אחר כך הם הפסיקו לשיר ורק האזינו לקול המכסחה, שנסעה מהר ורעשה מאד, אבל רז כבר לא פחד. קולה של המכסחה נשמע לו מאד ידידותי, כאלו בקשה להמשיך לשיר.

 

בערב, בחד של סבא אמנון, ספר רז לתומר שהוא נסע עם ניר במכסחה הכתומה ובכלל לא פחד ממנה.

-                     גם אני רוצה - אמר תומר שתמיד רצה לעשות מה שרז עשה.

-                     אתה תפחד בהתחלה - אמר רז - אבל אחר-כך תתרגל ותוכלו לשיר ביחד.

-                     גם המכסחה שרה? - התפלא תומר ורז הסביר שכן, שאצלה הרעש זאת שירה.

-                     וגם ניר שר? - התעניין סבא אמנון, שידע איך ניר מזייף בשירה. אבל רז אישר שכן, בהחלט גם ניר שר.

-                     אפילו קצת יותר טוב מהמכסחה - הוסיף אחרי הרהור קל. וכולם הבינו למה הכוונה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: