קאובוי של חצות / ציפל הירש

קאובוי של חצות                      

ציפל הירש

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

כל לילה לאחר שהוא גמר את הסיבוב בשדות, נפגש אברשה השומר עם יוז'קה המבשלת באסם התבואה שמאחורי הרפת הישנה. שם, במרומי ערימת השקים, הייתה יוז'קה שולפת תרמוס פותחת סל והם היו סועדים את לבם במעדנים ולאחר מכן היו עוסקים להם במרץ ב"גועל נפש".

איור מאת יעקב גוטרמן
בימים שבהם לא יכלה המבשלת הנמרצת להגיע היא השאירה במקרר הגדול במטבח צ'ופרים למיניהם, אותם הייתה שומרת במיוחד לאהובה עז הנפש.

 

יום אחד בשעה מאוחרת הגיע למשק המזריע האזורי עייף ורעב. לאחר שקיבל חדר ממרכז המשק, הלך למטבח לראות אולי נשאר משהו לנשנש. להפתעתו של אליל המבכירות לא היה גבול, כאשר מצא מקרר מלא מכל טוב. לאחר שהשביע את רעבונו, הניח מחליף הפרים האנושי את מרכולתו בפריזר הגדול והלך שמח וטוב לב לנום את שנת המאהבים הגדולים באמת.


לאחר שאברשיינו הבין שהלילה לא תבוא יוז'קתו ושוב לא נשארה לו אלא הזלילה במטבח, הוא שם פעמיו אל המקרר ושם לאחר חיטוטים רבים הוא מצא רק גוש גלידה צהבהבת משהו, עם טעם מוזר אך סביר.


זעקת השבר של המזריע הייתה כל כך רמה שאברשה הקיץ משנת השומרים המתוקה, שנת בוקר שכזו  שרק אנשי לילה מכירים. הוא רץ לכוון המזכירות שם עמד לו המזריע ובכה על אובדן החומר היקר. לאחר שנשאל הודה השומר המבועת שהוא הוא זה שאכל בטעות את הצהבהב-לבנבן הזה כי חשב שזו גלידה שהמבשלת החרוצה השאירה עבורו.
"אכן כן", נאנח המזריע, "חבל שלא הוצאת את הפלאסק, אלכוהול הולך מצוין עם גלידת ביצים.

אך בכך לא תמו עלילותיו של הברשה.

 

אברשה שלנו, השומר הגיבור, איש תנועת העבודה והסוציאליסט הנאמן, העריץ בכל לבו שני מותגים אמריקאיים. הראשון, האחד והיחיד ג'ון וויין והשני פופאי המלח. בכל מאודו ניסה השומר להידמות לאליליו. ברכיבה על סוסתו הזקנה והצולעת, בדרך שבה חגר את הפרבלום העתיק למותניו, ובניסיון לחקות את ענטוזו של הגדול מכולם, ענטוז שהיה מאוד סקסי בזמנו והיום הוא משויך בעיקר לקהילות מסוימות מטעמים מסוימים.


אברשה לא אהב את דייסת התרד שבישלה אהובתו המבשלת, אך הבין מפופאי שאין כמוה לחיזוק השרירים הרצוניים ואלה שאינם רצוניים. מכיוון שכך, הוא שכנע את יוז'קה אהובתו לבשל עבורו את הבלילה הירוקה והבטיח לה שמנה יומית תהפוך אותו לגבר-גבר שבגברים-גברים, לג'ון וויין, לפופאי.


חיים הרפתן נטר לאברשה טינה עמוקה מסיבות רבות. ראשית, הוא לא אהב את חיי הבטלה של השומר ההולל. שנית, השומר המטומטם הרס לו את ההזרעה והפרות הפסידו ייחום. אבל הדבר שחרה לו יותר מכל, היה שהוא בעצמו חשק במבשלת העסיסית והיא סירבה לו בגלל הקאובוי של חצות שבכלל נולד בנובוסיבירסק.

 

בקיצור, כשחיים עלה על הקטע של התרד, הוא הלך לפר החליבה הראשי הבתול והאומלל (זה שהמזריע היה חולב ממנו את הדור הבא) ולקח ממנו בהשאלה מלוא חופניים של מה שנשאר ממזונו לאחר טחינה נמרצת בארבע קיבותיו, הלך למקרר רוקן את סיר התרד מתכולתו ומילא במקומה את הדבר האמיתי.

 

למעלה על ערמת השקים, בזמן הסעודה שלפני "הגועל נפש" טען אברשה שהתרד נראה לו בסדר אבל הטעם קצת שונה. לאחר ה"גועל נפש" הודיעה יוז'קה לאברשה שהיום הוא באמת היה משהו מיוחד, גבר-גבר, ג'ון וויין, פופאי. ככה זה כשאתה אוכל את החרא של פר הרבעה שהוא אלוף הארץ.

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: