פעמון הברזל / צפירה יונתן

 

פעמון הברזל

צפירה יונתן - שריד

איור מאת יעקב גוטרמן

 

אני זוכרת ואולי יש למי עניין בכך - ארוחת ארבע בחדר האוכל.

איור מאת יעקב גוטרמן

שולחן עץ מוארך ועליו קעריות גדולות מלאות בריבה וכף, פרוסות לחם. איני זוכרת סכינים, וגם לא מפיות. והכל זר ומוזר, כי בביתנו לא היה הנוהג של שעת התה, ופרוסת הלחם בריבה לא הייתה חלק מסדר היום המפוזר שלנו.

 

לא השעון הוא זה שהנחה אותנו לארוחת ארבע. להפתעתי קידם אותי צלצול פעמון גדול שצורתו צינור עבה מברזל שהשתרבב בשולי הכניסה למטבח, המבשר ומתריע כאחד. וכך נוכחתי, שגם לארוחת הארבע בחדר האוכל קורא הפעמון.

 

האם היה זה תפקידו של תורן לצלצל בפעמון? האם היה זה תפקיד מכובד?

 

עבורי היה בצלצול פעמונים משהו מן הקדושה, זיכרון ילדותי מצלצול פעמוני הכנסיות בלטוויה, מהריגושים בסרט 'הגיבן מנוטרדאם' בעוד הפעמונר השחקן צ'רלס לוטון נצמד לענבל הפעמון בכל כוחו כדי להשמיע את הצלצול.

 

או הפעמונים הזכורים לי על צוואר הפרות בכרי המרעה בארצות אחרות, או את העדרים והמשכוכית בראשם, שהוליכו הרועים ראובן וחנן בנאמנות בשדות העמק העוטפים את שריד.

 

צִלְצְלוּ צִלְצֵלוּ

פַּעֲמוֹנֵי הָעֵדֶר

לְרַגְלֵי הָהָר

הַר הַכַּרְמֶל. [[i]]

 

ואני בגעגועיי לצלילי הפעמונים הערבים שנאלמו מחיי ברבות השנים.

  



[i] מלים: המקור אינו ידוע

הגרסה המצורפת של שאול נגר

לחן: ג'יוזפה ורדי

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: