סיפורי דגים / צ'פל הירש

|

סיפורי דגים

צ'פל הירש

איור מאת יעקב גוטרמן

 

לפעמים, בשבת או בחג, מתחשק לי פתאום איזה דג. אתם יודעים איך זה עם דגים, קצת מסוכן אבל מה זה טעים.

איור מאת יעקב גוטרמן

כבר שלשים וחמש שנה שאני תושב ירושלים שאין בה ים ונחליה חרבים ולכן כל מי שחשקה נפשו באיזה קרפיון או מושט או לברק או הכיהכי, דניס, נאלץ לכתת את רגליו לבאסטה של שלמה או של דוד במחנהיודה, לבחור ולשלם. ככה זה בירושלים שהיא קדושה וכשרה, צדיקיה מרובים, השכינה שורה עליה בכל זמן ומקום אבל מים ודגים היא מייבאת ממחוזות שנמוכים ממנה מאיזה צד שלא תסתכלו על זה, גיאוגרפית או רוחנית....

 

לפני שנות אלף בקיבוץ, הדגים היו מגיעים מבריכות הדגים, מהנחלים הרבים, מתעלות הניקוז ואפילו מהשמים הגיע דג אחד יחיד ומיוחד אבל על הדג הזה ארחיב לכשיגיע זמנו.

 

"אחלה דג שבעולם הדניס הזה," אמר יהושוע וליקק את האצבעות. אני כידוע לכם אדם צנוע וממש לא אוהב להשוויץ בהישגים הקולינריים שלי על אף שעדיין לא טעמתי קציצות טובות משלי, שלא לדבר על השקשוקות ומרק הפטריות. בחינוך המשותף לימדו אותי ש"יהללך זר ולא פיך" ולכן אני לא מספר לכם על אנחות התענוג, מצמוצי השפתיים ולקלוק האצבעות לאחר כל מעדן שיוצא תחת ידי. לאחר שהתגאיתי בצניעותי אני לא אתחיל כאן לטפוח לעצמי על השכם ולנפח את החזה... מלאכתם של צדיקים נעשית וגו'.

 

ישבנו כולנו בגינה הקטנה שלפני החושה הצנועה שלי, גינה שמזכירה קצת את הגינות הקטנות בקיבוץ, נגסנו בזהירות מהדניסים שנמשחו בשמן זית, הוקפו בעשבי תיבול, שום, בצל ירוק ותבלינים ונאפו עשרים וחמש דקות בדיוק במאתיים וחמישים מעלות בתוך רדיד אלומיניום. פה איזה צי'פסון, שם לגימה קטנה מהיין הלבן שצונן לחמש עשרה מעלות, החיים הטובים. לפעמים ככה זה אצלי בגינה. ככה זה בערבי שישי בקיץ, בקרירות הירושלמית עם חצי ירח פה וכוכב ורבע שם, כוסית פה ושכטונה שם, סיפור עסיסי פה ורכילות ישר מהתנור גם כן פה.

 

"אוי רוחל'ה, רוחל'ה" נאנח יהושוע, "איפה את כשצריכים אותך."

 

על רוחל'ה בוודאי שמעתם ועל תפקידה הקיבוצי אולי כבר קראתם... רוחל'ה שלנו, שנקראת בפי הציבור "רוחל'ה סוכנות עתים", היא אחותם של "רייצ'ל אסושייאטד-פרס" מהמספרה שבפרוור האמריקאי, כמו גם של "רוחצ'ק'ה-נובוסטי" מהקולחוז הסיבירי ו"הילדה אלגמיינר צייטונג" (שזה בכלל על שם עיתון כי אני לא זוכר כרגע את השם של סוכנות הידיעות) מבית הקפה בהיידלברג.

 

רוחל'ה שלנו היא מוסד חשוב שבלעדיו שום קהילה לא מתפקדת כקהילה, לא כל שכן קיבוץ. היום כשכל אחד מכניס מצלמה הביתה או סתם מתפייט על בעיותיו המשפחתיות והמיניות מעל דפי העיתון, או הבלוג, או אפילו נכנס ל"בית האח הגדול" וחושף את תחתוניו הצואים לעיני העם היושב בציון או בנס ציונה, נראה תפקידה של רוחל'ה אנכרוניסטי משהו. פעם הכל היה אחרת. פעם נולד סיפור משמועה שעברה במחסן הבגדים או "הקומונה" כפי שכונה המוסד בקיבוצי השמוצ' ושם תמיד עבדה איזו "רוחל'ה" אחת שהפיצה ופיזרה את המעשייה לארבעת רוחות הקיבוץ.

 

"סיפור רכילות טוב הוא בדיוק ההיפך מעוגה טובה," צחק יהושוע בפה מלא. "כשאתה מעביר עוגה לחבר שיושב בקצה השני של השולחן, כל אחד מנכה מהעוגה מס מעבר קטן ועד שהעוגה מגיעה אל הנמען, כל מה שנשאר למסכן זה בקושי פרור קטן ועלוב. במעשיה לעומת זאת, אתה רק מפריח שמועה ומשתדל שהרוחל'ה תיירט אותה וכבר היא מופצת בתפוצת נאט"ו, עוברת למסגרייה, לגד"ש, לחדר המורים, לבתי הילדים. מתגלגלת על השולחנות בחדר האוכל, ניגרת עם החלב במכון החליבה ונידונה בהפסקת הקפה של עשר בכל אתר ואתר. בכל שלב ושלב נוספים פרטים ופרשנויות: אהבות אסורות, הריונות לא רצויים, שחיתויות נוראות (הדודה מאמריקה שלחה להם מכונת קפה...) מחלות ומה לא. אתה משגר שמועה והיא תופחת לרומן שלם עם גיבורים ראשיים וגיבורי משנה, מיקומים וזמנים, מניעים פסיכולוגיים, כלכליים ומיניים. בקיצור, עוגת שוקולד ענקית עם קצפת ודובדבנים מלמעלה. הבעיה היא שבסוף, לאחר האפייה המשותפת, העוגה הזאת מוטחת בפרצופו של הגיבור הראשי שבעטיו התחיל הכל והוא נאלץ לקנח את כל הג'יפה הדביקה הזאת מהפרצוף המופתע ולנסות לשכנע שאמנם יש לו אחות אי שם אבל היא בכלל אוהבת בנות ולכן אין סיכוי לרומן בינה לבין המזכיר הנשוי של הקיבוץ השכן ובסך הכל היא הלכה לשם לברר אם יש לה סיכוי להתקבל שם לחברות... סתם דוגמא..."

 

"תבין יהושוע," אני מוסיף משלי לשיחה, מפריד בזהירות את בשר הדג מהאדרה, "אי אפשר רק לעבוד לאכול ולישון. צריך משהו שיתבלן קצת את החיים, יזריק קצת אדרנלין, יוסיף אדמומית ללחיי החברים, יעניק נושא לשיחה ולצקצוקי לשון, ייתן קצת טעם לחיים המשמימים שבין שש בבוקר לתשע בערב."

 

"רוחל'ה" שלנו, קטנה חרוצה ונמרצת, אישה שכולה אוזניים ששומעות הכל, עיניים שרואות הכל, אף שמריח מקילומטר סיפור טוב ופה שלא מפסיק לדווח. הייתה כמו ממסר משוכלל שהעביר את האינפורמציה לכל מי שרצה להיות בעניינים. ראשונה לדעת על הזיווגים, ההריונות, המחלות, העזיבות (שמעת שהגולדשטיינים הודיעו על עזיבה?), בעיות בזוגיות, מי ישן אצל מי ומי כבר לא...

 

"אני דווקא ידעתי איך להשתמש בשירותיה" חייך יהושוע וזיווהל'ה אשתו, התחילה לצחוק. "עמדתי מאחוריה עם המגש בארוחת הבוקר," הוא ממשיך, "בדיוק כשהרבע עוף הזאת," כאן יהושוע מצביע על האישה שאיתו בשלושים וחמש השנים האחרונות, "ואמרתי היי זיווהל'ה, הייתי אוכל גם אותך יחד הביצייה וקרצתי לה בעין, דואג שגם רוחל'ה תבחין. אחר כך חיכיתי שזיווהל'ה תשב והתיישבתי לידה. תבין, אני כבר הייתי אחרי צבא והיא רק בי"ב. זיווהל'ה, שהיום היא כבר עוף ורבע הסמיקה ואמרה שזה לא היה בדיוק ככה ואני חתכתי מיד ואמרתי שהמיתוס יותר חשוב מהעובדות ואני מאוד מבקש ממנה לא לקלקל לי סיפור טוב גם אם הוא לא ממש מדויק. "לא עברו שלשה ימים," ממשיך יהושוע, "וזיווהל'ה מגיעה אלי עם דמעות ואומרת לי שבקיבוץ מספרים שאנחנו מנהלים רומן סודי ושהיא, על פי הסיפור, כבר בהריון בחודש חמישי... אמרתי לה שמצדי הסיפור דווקא מוצלח ושאולי כדאי שנשב אצלי בחדר ונראה מה עושים עם זה... היום, עם ארבעה נכדים, נראה לי שרוחל'ה הקדימה קצת את זמנה..."

 

כאן מתחוור לי כיצד יהושוע, איש יחס"צ ופרסומאי מצליח, למד את המקצוע ונהיה לספינולוג מומחה. בסופו של דבר, יודע כל פוליטיקאי מתחיל, או עיתונאי, או איש יחס"צ, או איש עסקים, שהמפתח לכל פעולה מוצלחת הוא איסוף אינפורמציה והשימוש בה. רוחל'ה שלנו, להבדיל מהרכלן המופרט, ריכלה בחינם לרווחת הקהילה ולשם שמיים בלבד, לא כמו הצאצא הרוחני שלה שהחליף את מינו והפך לאשת יחסי הציבור המפורסמת והעשירה שעונה לשם רני...

 

ישנם סיפורים שהם אסורים בפרסום בגלל הנזק שהם יכולים לגרום ויודע כל בעל מצפון, שאכפת לו מחבריו, לשמור אותם טוב טוב בבטן. כשמגיעה אליך או אל אחד מהקרובים אליך מעשיה שיש לה פוטנציאל לפרק משפחה או לגרום לנזק חברתי בלתי הפיך, אתה חייב לדאוג שזה לא יגיע לרוחל'ה בשום פנים ואופן ולנצור את זה לעצמך או לאנשי סוד שאתה יכול לסמוך עליהם.

 

"ביום של ה'כביסה הלבנה' עומדת לה רוחל'ה מאחורי ה'מעגלה' ומגהצת סדינים," מספרת זיווהל'ה. "באותו היום, בגלל חוסר זהירות של בובינק'ה הטמבלית נודע לה, לרוחל'ה, על משבר קשה בין שני חברים בגלל איזו נח"לאית שאני לא אספר לכם מי היא והמצב היה על סף פיצוץ. אני לא זוכרת מה בדיוק היה שם ועד היום הפרטים לא נהירים לי אבל זה היה יכול להיגמר בפצועים והרוגים. ואז..." ממשיכה זיווהל'ה, "נכנסת 'יוספה דואר ישראל' הדוורית הראשית וזו שמעבירה את החדשות מרוחל'ה למפעל ורוחל'ה מתה להעביר את הסיפור כי רוחל'ה היא הרי רק ממסר, קולטת ופולטת." זיווה מנשנשת קצת מהדג וממשיכה, "איך שהיא מתחילה עם תשמעי מה שאומרים על X ו Y מתערב לו היושב במרומים וסטררראאאחח, נשמע רעש של אזבסט נשבר ועל הסדין הלבן שרוחל'ה עסוקה בגיהוצו נופל מהתקרה דג קרפיון ענק! מרוב תדהמה ובהלה היא לא מצליחה להוציא מילה נוספת מהפה, מובהלת למרפאה ונשלחת עם כדורי הרגעה לחדר."

 

כאן אני חייב להתערב קצת בסיפור ולהגיד לכם שלא התחלתי חס וחלילה להאמין בחסדי שמיים, באותו יום. 'היושב במרומים' היה בסך הכל שקנאי רומני גנב אחד שלא הצליח לשאת דג אחד בבטן ועוד דג אחד בזפק, שהוא גנב מבריכת דגים אחת כצידה לדרך הארוכה לאפריקה. בדיוק בזמן הנכון ובמקום הנכון, מעל למחסן הבגדים, ממש מעל מעגלת הסדינים, הוא שמט את הדג מגובה רב וסתם לרוחל'ה את הפה לפחות עד הערב... למה עד הערב? אה...רוחל'ה, כפרס ניחומים על הבהלה שאחזה בה, קיבלה את הדג. ציפתה אותו בקמח, טיגנה אותו כפי שטיגנו אז קרפיונים והתיישבה עם יודהל'ה בעלה ליהנות ממה שהשקנאי האומלל כבר לא ייהנה. "שמע מה שקרה לי היום," היא אמרה לבעלה, "בדיוק כשיוספה נכנסה ורציתי לספר לה על מה שקורה עם X ו Y על כל הבלגן עם..." אדרת קרפיון חדה ומשוננת נתקעה לרוחל'ה עמוק בגרון והיא הובהלה לביה"ח "זיו" בצפת וסתמה את הפה שלה לפחות לעוד שבועיים. הקיבוץ ניצל.

 

שאלתי את זיווהל'ה מה בדיוק קרה שם בין X ל Y ואיך שהיא התחילה לספר לי, תוך שהיא מלעלעת את הדניס המושלם שלי, נתקעה גם לה אדרה בגרון והיינו צריכים לקחת אותה להדסה...

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: