תורנות נעימה / צד"י. אל"ף


תורנות נעימה  
  מאת   צד"י.   אל"ף
 איור מאת יעקב גוטרמן, קיבוץ העוגן

פתקי התורנות בכל קיבוצי הארץ מסתיימים, משום מה, באיחולי 'תורנות נעימה!' של סדרן התורנויות אל נמעני הפתק האמור. מסתבר, על פי עדויות של שנים רבות, שלא זו בלבד שהתורנות אינה נעימה כלל, אף פעם, אלא שיש לנוהג הקיבוצי הקלאסי הזה מגרעות נוספות...

 

* * *


איור מאת יעקב גוטרמן

כשפנתה אלי לא מכבר עורכת העלון המקומי, ובחביבות אך בתקיפות שאלה "...ומה בדבר איזה פיליטון לעלון הקרוב?", לא היססתי לרגע.

"אין שום בעיה", השבתי מניה וביה (נושאים מבדרים הרי לא חסרים בחיי אף קיבוץ), "תוך 3-4 ימים יש לך פיליטון משגע בתא הדואר שלך..."

מיד שמתי פעמיי אל ידידי ושותפי לכתיבה, יצחק גורנישט, כדי לרתום גם אותו למשימה ולנסח בצוותא מילים מבדרות ועוקצניות ומשפטים מפולפלים ופיקנטיים, כיאה לפיליטון רציני. פגשתי את י' (ידידי) על מרפסת חדרו, כשהוא לבוש בגדי עבודה ועוסק במרץ בנעילת מגפיו הכבדים.

"לאן הערב?", התעניינתי בנימוס.

"לתפיסת עופות", כך איציק, "למה?"

הסברתי לו בשני משפטים קצרים במה דברים אמורים וביקשתי שנתאם בינינו פגישה, ועל כך השיב לי גורנישט במשפט המחץ:

"זה פשוט גורנישט!" ומיד הוסיף וביאר: "אני עסוק!"

"אני רואה שאתה עסוק הערב", אמרתי בחיוך של השתתפות, "אבל זה לא עניין בוער כל כך, נוכל גם להיפגש מחר או מחרתיים"

"בלתי אפשרי", פלט גורנישט, "מחר יש לי תורנות חליבה ברפת ומחרתיים תורנות הגשת קפה במועדון"

"אז אולי בשבת?", לא ויתרתי, אף שבשלב זה של הדו-שיח נעלם החיוך המשועשע מעל פניי ופינה את מקומו להבעה סתמית ובלתי מוגדרת.

"אני באמת מצטער", השיב גורנישט בצער, "אבל שבת זהו יום המנוחה היחיד שלי שאני יכול להקדיש לגיוס בפרדס הקליפים"

חשש עמום החל מנקר במעיי, למרות שעדיין לא שיערתי את ממדי הקטסטרופה.

"מה בקשר לשבוע הבא?", ניסיתי את כוחי.

מבט חולמני משהו הופיע בעיניו של גורנישט: "שמירת לילה. כל השבוע"

"ואחרי זה?...", שאלתי כשנימה קלה של היסטריה מתגנבת לקולי שלא ברצוני.

"18 יום תורנות חדר-אוכל, כולל הגשת ערב שלוש פעמים בשבוע..." לא איחרה התשובה לבוא.

הרגשתי שהצמרמורת מזדחלת במורד גבי. המצב, מסתבר, הרבה יותר חמור מכפי ששיערתי בתחילה -  כאן לא מדובר בימים, אלא בשבועות ואולי אפילו...

"יש סיכוי בחודשיים-שלושה הקרובים, ש..." השאלה גוועה על שפתיי.

"כפי ששיערת", ענה לי גורנישט בקול משונה, כשעיניו מפלבלות באופן קשה ביותר, "הגשת צהריים בשבת, סידור אולם תרבות לפני מסיבה, גיוס לעישוב כותנה, תורנות פריקת אוטו, תורנות מטבח, חלוקת אוכל בחג המשק, הכנת דוכנים לפורים ילדים, הגשת ערב, עריכת מזנונים לבר-מצווה, גיוס במפעל, שמירה יומית, תורנות פריקה אחרי מסיבת ראש השנה, הגשת מרק בפסח, תורנות נהג תורן, חליבת שבת ברפת, הגשת ערב בליל-שבת, תורנות קפה במועדון לחבר, גיוסססם... שמירר... תור..."

פניו של גורנישט נעשו ירוקים ומפיו החל לצאת קצף ורק מספר טפיחות עזות על גבו, בתוספת כוס מים קרים, השיבו אותו לאיתנו.

 

לאחר ששאף קצת אויר, סיכם יצחק בעצב: "זה המצב, ידידי. אין לשער שבשנת השומה השוטפת אוכל להתפנות לשיחה רצינית עמך... למעשה", הוסיף לאחר הרהור נוגה, "אם לא יחול שינוי קיצוני במצבנו הביטחוני-כלכלי-חברתי, הרי שאין להביא בחשבון פעילות יוצרת   כ ל ש ה י   לפני שנת 2153. שלום!" ובזאת קם גורנישט על רגליו הממוגפות, חבש לראשו ברט דהוי ומסמורטט, עטה על ידיו זוג כפפות בד עבות  -  "נגד השריטות של ה'כולירות' האלה...", הסביר  -  ובצעדים כושלים נעלם בערפל התורנויות הסמיך שריחף מעל האזור.

 

חברות וחברים! אין לי שום דבר אישי נגד תורנויות וגיוסים, אבל  מרתיח אותי שעכשיו   א נ י  הוא זה שמואשם בהיעדרו של הפיליטון המובטח מעלון הקיבוץ! מצב עניינים לא הוגן, זאת היא למעשה הסיבה שהחלטתי לתת פרסום לפרשה קשה זו. ואם ישנו מי מקהל הקוראים והקוראות שאינו מסתפק בדברים המתפרסמים כאן, הרי הוא/היא מוזמנים אליי בכל עת לקבלת מידע נוסף (חסוי בחלקו!) המוכיח את חפותי וצדקתי. אגב, אפשר למצוא אותי בהגשת ערב, בלול מס' 2 (תפיסת עופות) או בשמירה ליד השער...

 


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: