מצרותיו של נודניק שיתופי / צד"י. אל"ף.

מצרותיו של נודניק שיתופי 

צד"י. אל"ף.

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

מערכון אבסורד - משתתפים: נודניק שיתופי, פסיכיאטר מחוזי

 

צ.א.:  (במבוכה, לאחר שהציג את עצמו והתיישב מול הרופא) דוקטור, אני לא יודע למה זה קורה לי... ממש אין לי הסבר...

פסיכיאטר: בוא נתחיל מההתחלה. מה בדיוק הבעיה?

צ.א.: ובכן, כבר כמה שנים טובות שרשימות שלי 'מככבות' בתקשורת המקומית, בדף המידע או ישירות לתאי הדואר של החברים, לרוב בצורה ביקורתית-עוקצנית, והמוזר ואפילו המפליא הוא שכולן עוסקות  בעניינים 'פוליטיים' מקומיים של הקיבוץ שלנו... (מושיט ערימת דפים מצולמים לרופא) הנה, תראה בעצמך  -  בעיות אתיקה, צביעות, חוסר כבוד, חוסר אמון, שקיפות עלק, אפליה, קירוב מקורבים והרחקת מתנגדים, הפרטה אידיאולוגית...

פסיכיאטר: הפרטה אידיאולוגית? מה זה?

צ.א.: זה מצב שמאפשר בחירה והתאמת האידיאולוגיה למקרה הספציפי... לדוגמה, תקנון הקיבוץ השיתופי-שוויוני: אם מדובר בנושא פערי הרכוש הפרטי בקיבוץ, נושא שכמובן בלתי ניתן להתמודדות, 'בועטים' את התקנון מתחת לשטיח. אבל אם מדובר ב'חינוכם מחדש' של כמה מורים ועובדי חוץ, המחזיקים את קרנות השתלמותם בחשבונם האישי, הרי מייד נשלף התקנון הנ"ל, מנופנף בחוזקה לעיני כל, וההחלטה הנכונה - כלומר להוריד מתקציבם השיתופי-שוויוני של אלה שלא מעבירים את הקרנות "חת-שתיים, תיכף ומייד" לחשבון הקולקטיב - מתקבלת ברוב קולות מרשים.

פסיכיאטר: הבנתי... (תוך כדי עיון מהיר בטקסטים שהוגשו לו) ומה המוזר בזה שאתה כותב על כל הנושאים האלה? הרי כבר ידוע מזמן שגם הקיבוץ השיתופי - למרות "תרועות חצוצרות" בחגי המשק בכלל ובחגי יובל בפרט -  הוא מקום נורמאלי במירכאות, עם בני אדם רגילים, ויש בו את כל התופעות הללו שיש בכל מקום.

צ.א.: טוב, אתה צודק כמובן, אבל הרי אתה בטח יודע שלמילים של חבר בקיבוץ אין שום השפעה של ממש ושום כוח לשנות דברים, אלא אם כן המילים הללו באות מפיו של המזכיר, מנהל המפעל או בכיר כלכלי אחר בקיבוץ.

פסיכיאטר: הממממ… יש בזה משהו…

צ.א.: אז למה, בכל זאת, אני טורח לכתוב על הנושאים האלו? בחוץ יש אולי לתקשורת ולביקורת 'שיניים', לפעמים כלכליות ולפעמים משפטיות, אבל לכתוב ככה בקיבוץ? למה? מה יוצא לי מזה?!

פסיכיאטר: אהמממ... (לאחר מחשבה קצרה) בוא נבדוק. אולי הכתיבה הביקורתית הזו שלך היא בגלל שיעמום?

צ.א.: (בהחלטיות) לא נראה לי, לא. אנחנו מפנטזים לאחרונה על פרויקט של גינה אורגנית ביתית וגם מתחילים בקרוב בהכנת תוכנית טיול אביב לפראג, לא מזמן גמרתי לכתוב סיפור אישי ולפני שבוע התחלתי בכתיבת סיפור חדש, אנחנו חושבים על תוכנית לשיפוץ המרפסת בשילוב שינוי פנימי על פי תורת הפאנג-שויי, אני באמצע פרויקט גדול באתר האינטרנט שאני כותב בו, בקרוב אהיה עסוק בהפקה של אירוע משפחתי בין-יבשתי... לא, ממש ממש לא משעמם לי.

פסיכיאטר: אם ככה, ייתכן, אולי, שאתה רוצה לקבל תשומת לב ואפילו שבחים על הכתיבה שלך? גם זו סיבה טובה לכתיבה בקיבוץ...

צ.א.: ובכן, אני מודה שיש משהו נעים בלשמוע אמירה כמו "כל הכבוד - כתבת עשר!", אבל גם לא חסרה ביקורת מצד מי שחושב אחרת ממני... אפילו קיבלתי פעם נזיפה חמורה ביותר מהממסד, בעקבות נושא שנוי במחלוקת שהתייחסתי אליו. "אל תפריע לנו לנהל את ענייני הקיבוץ" - ככה אמרו לי.

פסיכיאטר: אה-המממ... אני מוכרח להודות שהמקרה שלך מסובך...

צ.א.: (פורץ בבכי) דוקטור, אתה מוכרח לעזור לי... אולי תרשום לי כדורים נגד כתיבה ביקורתית קיבוצית?

פסיכיאטר: לא לוקחים כדורים כל כך מהר... (בהארה) רגע, רגע... האם ייתכן שהכתיבה הביקורתית הזאת קשורה לאכפתיות שלך כלפי המקום הזה, הקיבוץ שלך?

צ.א.: (בהשתאות) וואלה...

פסיכיאטר: יותר מזה - אולי אתה גם רואה ומוצא בדברים הכלליים איזה שהוא קשר אליך אישית, משהו שאולי משפיע היום ושישפיע בעתיד על החיים האישיים שלך?

צ.א.: (בשמחת הגילוי) וואלללה! זה בדיוק העניין - אכפת לי מהמקום הזה שהוא הבית שלי, ואכפת לי ועוד איך מהעתיד שלי שתלוי המון במה שאחרים עושים ומחליטים... (חוזר למציאות) אבל דוקטור, שוב חזרנו לנקודת המוצא הרי לדברים שאני כותב אין שום השפעה ושום ערך מעשי לגבי מה שעושים ומחליטים בקיבוץ! (בתחינה) אולי בכל זאת תרשום לי כדורים? אני ממש לא רוצה שבמקום "נודניק בלתי נסבל" - שזה הכינוי הנוכחי שלי בפי רוב החברים - יתחילו לכנות אותי כאן כולם "נודניק בלתי נסבל ומעצבן לאללה!"

פסיכיאטר: (בהחלטיות מקצועית) שום כדורים! מה שכן דיאטה משולבת! ממחר אתה מתחיל "דיאטת כתיבה ביקורתית קיבוצית". ההקצבה שלך לכתיבה ביקורתית בעניינים ציבוריים בכלי התקשורת המקומיים תהיה של רשימה אחת בשנה, לא יותר, במשך שלוש השנים הקרובות. אם הדברים יעברו בשקט, נגדיל את הכמות בעוד רשימה או שתיים לשנה. במקביל אתה חייב לפרסם פעם בחודש טקסטים חיוביים של דברי שבח והלל, בעיקר לגבי הממסד שלכם אבל גם בענייני איכות הסביבה, ערכי הקיבוץ השיתופי, התרבות המקומית, מתכונים, חידות היגיון, מקומות זולים לקניות, טיולים בסביבה וכו'. אני יודע שזה יהיה קשה ביותר בשבילך, בעיקר לאור ההתרשמות שלי מאישיותך האנרכיסטית מחד והגרפומאנית מאידך, אבל זו העצה המקצועית שלי. זו הדרך היחידה לשפר את מעמדך בקהילה. אולי אפילו - ואני אומר את זה בזהירות - אולי אפילו, תוך שלוש השנים הללו, תרד התוספת של "בלתי נסבל" מהכינוי הנוכחי שלך ויישאר רק ה"נודניק".

צ.א.: (באנחת רווחה ובאושר עילאי) אוי, כמה שהוקל לי...

פסיכיאטר: אני שמח שיכולתי לעזור.

צ.א.: (מנשק את ידו של הרופא בהכרת תודה היסטרית) תודה דוקטור, תודה! אין לי מלים לבטא את מה שאני חייב לך...

פסיכיאטר: (מושך את ידו מאחיזתו של הנודניק) 600 ₪.

צ.א.: (בבהלה) סליחה?

פסיכיאטר: 600 ₪ , זה מה שאתה חייב לי. זוהי עלות הייעוץ שלי לפגישה.

צ.א.: (בתדהמה וייאוש) מה?! ועדת הבריאות שלנו לא תאשר לי את זה בחיים! 600 ₪ מהתקציב השיתופי המצומק שלי? אנחנו הרי עוד לא 'קיבוץ מתחדש', למרות שזה מתקרב אלינו בזמן האחרון...

פסיכיאטר: ובכן, החוזה בינינו מחייב אותי לטפל בך מקצועית ואותך לשלם עבור זה. בינתיים, עד שתהיו קיבוץ אחר, אני מציע לך לבקש הלוואה בתנאים נוחים מועדת הפרט שלכם. אני משוכנע שאם תציג את עצמך כ"חריג במצוקה", תיענה ברצון...

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: