מעשה בחתולונת ש"התחפשה" לגשם / צד"י. אל"ף.

מעשה בחתולונת ש"התחפשה" לגשם          

מאת צד"י. אל"ף.

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

איור מאת יעקב גוטרמן

חצרו של קיבוץ מספקת לפעמים גם

סיפורים שנשמעים כבלתי אפשריים,

אך -  למרבה הפלא - הם אכן קורים

במציאות... ומעשה שהיה, כך היה: 

 

לראשונה שמע אשגו"ז  -  אבא של  גלי  וזוהר - את יללותיו-יבבותיו של גור החתולים הקטן ביום חמישי, בשעה שהתקלח בסיומו של יום העבודה. היללות הדקיקות והנואשות הגיעו לאוזניו ממש מקרוב, מעבר לקיר המקלחת והוא יצא לבדוק - רק לאחר שהתנגב והתלבש, כמובן - מה קורה בחוץ והאם יוכל לעזור באיזשהו אופן. הוא הציץ בכל הכיוונים, אך לשום חתול לא היה זכר או סימן. גם היללות פסקו ואשגו"ז הגיע למסקנה שהבעיה, אם הייתה כזו, נפתרה מאליה.

 

למרבה פליאתו, התרחש למחרת אותו דבר בדיוק: בשעה שהתקלח בסיום יום העבודה, שוב שמע מבחוץ קולות יללה של חתול במצוקה, חלשים יותר, אך עדיין ברורים בהחלט. גם הפעם, למרות שבדק וחיפש ביתר יסודיות, לא מצא אשגו"ז אפילו ציפורן חתול קטנה או שפם חתול, שלא לדבר על חתול שלם...

לאחר שהתייאש מחיפושיו ועמד להיכנס הביתה, התחדשו היללות ואז שוב נפסקו לפתע. אשגו"ז הציץ מהמרפסת וראה את דולי, כלבת הצייד הטמפרמנטית של משפחת השכנים, מתרוצצת כאחוזת תזזית, תוך כדי נשימות-נשיפות רמות וכשכושי זנב נמרצים, ומרחרחת בלהיטות את כל סביבת הבית. לאחר דקות רבות של חיפוש עקר - לא לפני שריחרחה בהתלהבות ובקולניות רבה גם את אשגו"ז עצמו - התייאשה אף היא והסתלקה מהמקום.

 

רק כעבור יום נוסף, בשבת בבוקר, נפתרה התעלומה.

 

היה זה זוהר, שהשמיע את מה שתחילה חשב אשגו"ז כמשהו בלתי אפשרי ובלתי הגיוני לחלוטין.

"אבא," אמר זוהר, "יש חתול בתוך הצינור של הביוב..."

 "לא יכול להיות..." אמר אשגו"ז בביטחון של מבוגר, והביט בעיניו של בנו כדי לוודא שמה שאמר זה עתה לא מעיד על חומו העולה שוב  (לילד היה חום של קרוב ל-40  מעלות ביום חמישי בערב...)

"אבל אני שומע אותו משם!" עמד זוהר על שלו.

"זה פשוט לא יכול להיות," הסביר לו אביו בסבלנות דידקטית, "הצינור הזה סגור הרמטית לגמרי, והוא - החתול - בטח לא נכנס לשם מהמקלחת... אתה יודע מה? בוא נבדוק ביחד."

 

השניים יצאו וערכו חיפוש של ממש בכל הסביבה. אחר כך הזיזו שניהם כמה קרשים וגרוטאות מתכת שהיו בצד הבית ובדקו היטב בין הצמחים והעשבים שליד הקיר, אך לחתול - כלומר לחתולונת - לא היה זכר. גם מבט יסודי למעלה, לעבר ענפי עץ האורן הגדול הסמוך, לא גילה את החתולונת שבמצוקה.

אשגו"ז חזר לעיסוקיו הפנים-ביתיים, תוהה מאין באים קולות היללה  ('אולי מהגג...' חשב לעצמו), אך לא עברו יותר מדקות ספורות ושוב הוזעק לעזרה, הפעם ע"י זוגתו אסנת.

"זוהר צודק," אמרה לו, "יש חתול בתוך הביוב של המקלחת..."

"זה לא יכול להיות..." התחיל אשגו"ז לדקלם את טיעוניו, אך אסנת התעקשה.

"זה כן יכול להיות," אמרה-הצהירה כנגדו בביטחון, "הצמדתי את האוזן שלי לצינור ושמעתי אותו בפנים..." 

 

מנסה ככל יכולתו להסתיר את הבעת ה'מה זה, כולם השתגעו פה?' שעל פניו, יצא שוב אשגו"ז החוצה, נחוש בדעתו להראות ולהוכיח לכל בני הבית ש'זה לא יכול להיות...'. הוא ניגש אל צינור הניקוז - שבלט מהקיר בצורת האות רי"ש, כעין 'ברך' בין הקיר לאדמה - ופתח-שיחרר את המכסה שהיה מוברג בקצהו.

ואז, לרגע, נעתקה נשימתו מפיו: בתוך הצינור, מכווצת כולה ועצומת עיניים - בגלל אור השמש הפתאומי והמסנוור -  הייתה מולו חתולונת...

 

המחשבה הראשונה שחלפה בראשו של אשגו"ז הייתה שאת המעשה הנורא הזה, הכנסת בעל חי חסר ישע לצינור ביוב, עשה מישהו חסר לב לחלוטין  (רק כעבור שלושה ימים יתברר לאשגו"ז, בעקבות שיחה מקרית עם רכז הבניין של הקיבוץ, שהמחשבה הזו לא הייתה במקומה: הצינור שאותו חשבו בני הבית בטעות ליציאת המים של המקלחת, היה צינור ניקוז של מי הגשמים שחובר למערכת הניקוז של המקלחת. מקצהו הפתוח של הצינור בגג - אשגו"ז יטפס לגג כדי לבדוק את הדבר מקרוב ואכן יראה שכך הוא  -  נפלה-החליקה, קרוב לוודאי, גורת החתולים הקטנה ו'נתקעה' בזווית הצינור).

 

המחשבה השנייה-נוספת שהעסיקה מעתה את כולם, הייתה, כמובן, איך לחלץ את החתולונת מהצינור.

 

את ניסיון החילוץ הראשון עשתה גלי. היא הצליחה להכניס את ידה מבעד לפתח הצר של הצינור פנימה, אך רק התקבלה-התכבדה בכמה 'ביסים' ושריטות מכאיבות, בלא שתוכל לאחוז ממש בגורת החתולים כדי לשולפה החוצה. 

הניסיון הבא היה ניסיון פיתוי - באמצעות גבינה צהובה שהונחה לפני פתח הצינור - אך גם הוא, לאכזבת כולם, הסתיים בלא-כלום.

 

"אולי נתקשר ל'מציל החיות', אבי קוזי?" היה הרעיון הבא שהציע זוהר, "יש לי את מספר הטלפון שלו באחד מגיליונות "עיתון חי" שאני חתום עליו..."

ואכן, לאחר שנמצא-הושג מספר הטלפון, התקשר אשגו"ז ל'מציל החיות'. הוא שיער שהאיש לא יוכל להגיע בעצמו - מאיזור ת"א עד לקיבוץ שליד נהריה - אך קיווה שיוכל להפנות אותו, אולי, ל'מציל חיות' קרוב יותר. לאחר התנצלות על ההשכמה המוקדמת והסבר על המצב, ציפתה לאשגו"ז אכזבה.

 

"אני מצטער," אמר קוזי, "אין מישהו כזה, 'מציל חיות' בצפון. תצטרך בעצמך לפתוח את הצינור. אם אין ברירה, צריך לשבור אותו. במצב הפחד הזה גם לא תוכל לפתות את החתול לצאת. חשוב להוציא אותו מהר, כי אחרת הוא ימות בתוך הצינור..."

 

אולי בגלל נימת הדחיפות בקולו של 'מציל החיות' ואולי משום הציפייה והמתח של ילדיו, ניגש אשגו"ז, בנמרצות ובנחישות, לפתוח את הצינור. הוא חפר בעזרת קלשון ומעדר מסביב לבסיס הצינור, והחל לנענע בחוזקה את החלק הבולט מהאדמה. אחר כך אחז ב'ברך' המחברת ומשך אותה כלפי חוץ. הוא משך בכל כוחותיו, משך ומשך... והצינור נפתח!

הייתה זו שוב גלי שהכניסה את ידה פנימה כדי 'לשלוף' את החתולונת ממעמקי צינור הניקוז, בעוד אשגו"ז רץ-מדלג מאושר אל הבית פנימה - ומייד שוב החוצה - כדי להביא את מצלמתו ולהנציח את סופו השמח של מבצע ההצלה.

 

הניצולה, חתולונת כבת שבועיים - כך נבדק ונמצא - הייתה יפהפיה, בצבעים מעורבים של לבן וחום-אפרפר. היא הייתה מאוד רזה ומאוד חלשה  (אשגו"ז, עדיין סבור שהחתולונת חולצה מצינור המקלחת, לא יכול היה להימנע מהמחשבה שהיא בעיקר מאוד נקייה...), ובדקות הראשונות לשיחרורה הסתובבה מתנודדת על הדשא במין הליכה-זחילה שפופה, כשעיניה עצומות עדיין מפני אור השמש, לא מעכלת עדיין שהיא מחוץ לצינור כלאה האיום.

 

זוהר וגלי - ויותר מאוחר ילדים נוספים מהשכונה - נתנו לחתולונת ללקק חלב מתוק, ליטפו אותה ושיחקו אתה על הדשא במשך זמן רב  (בסופו של היום יקחו ילדיהם של השכנים את החתולונת אליהם, להמשך טיפול מסור ואוהב...) ואשגו"ז, עדיין תשוש-רצוץ מה'מאבק' עם הצינור אך עם שמחה גדולה בלב, הביט מהמרפסת בחבורה המשחקת וחשב לעצמו שזהו סיפור שראוי לכתוב אותו...  

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: