הכל בגלל חתול שחור / תקוה שריג ז'ל

|

 

הכל בגלל חתול שחור

תקוה שריג (ז"ל) - בית השיטה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך ספרה: "ילדי בר"

איור מאת יעקב גוטרמן

גם היום, אחרי עשרות שנים,

דיצי עדיין לא משתגע מאהבה אחרי חתולים,

אבל כשהיה ילד - שנא חתולים שנאת מוות!

מה זה שנא? "שנא" זו לא מלה!

שנא מאוד, מאוד, מאוד.

טוב, אבל מדוע?

הכול בגלל החתול השחור "פגע רע".

חתול שכל הוותיקים ב"תל יוסף" הישנה הכירו אותו כשד-משחת.

זה היה חתול בן-בלי בית,

שכל "תל יוסף" הישנה שעל התל, היה לו בית אחד גדול.

חתול שלא היו לו בעלים,

שכל חברי "תל-יוסף" היו לו בעלים ושונאים...

 

הוא היה רזה ושחור, ובלילה ראו אותו רק בשל

עיניו שהבהיקו כשני כוכבים ירקרקים וזוהרים.

פגע-רע היה תמיד רעב.

תמיד יילל,

ילל וחטף,

חטף וברח.

מקומו הקבוע היה במרומי העץ שעל-יד חדר-האוכל,

הוא הצריף הישן שעל התל.

משם היה מזנק וחוטף כל דבר מאכל שראה,

מהמטבח, מהמחסן, מצלחות ואפילו מהידיים.

כזה שד היה, בן בליעל, פגע רע!

 

יום אחד, באו הסבים של דיצי מפולין, לביקור ב"תל-יוסף".

הלבישו המטפלות בבית-הילדים, שהיה בצריף על גבעת קומי,

את דיצי בן השנה וחצי, בבגדי שבת,

צחצחו את נעליו, סרקו את תלתליו

ואבא שלו לקח אותו בעגלה, בדרך המובילה למטה, מ"תל-יוסף" החדשה

ל"תל-יוסף" הישנה שלרגלי הגלבוע.

הייתה זו שעה בחצי היום והסבים אכלו אותה שעה, ארוחת הצהריים.

חבקו ונשקו הסבים הנרגשים את דיצי הקטן

ונתנו לו קציצת בשר חמה וטובה שהשמן החם טפטף ממנה.

 

נתן דיצי את הקציצה לפיו, נשך אותה בשיניו,

והנה, זינק פגע-רע השחור מן העץ

ורצה לגזול מדיצי את הקציצה.

נלחם דיצי עם החתול השחור ולא רצה לתת לו את הקציצה.

שרט החתול את דיצי הקטן בידיו ובפניו, גבר עליו,

גזל את הקציצה, נשא אותה בשיניו וחזר וטיפס על העץ.

דיצי הקטן, צרח וצווח, בכה והתייפח - אבל הקציצה לא הייתה...

מאז שנא דיצי חתולים שנאת מוות.

וכפי שאמרנו, עד היום עדיין איננו משתגע מאהבה אחרי חתולים...

 

אותה שנה, היה גם מעשה בפגע-רע ובכד של פח.

ומה קרה אז?

 

היה זה לילה חשוך אחד, בלב הקיץ.

לעיתים היו הערבים יורים מן הגלבוע על "תל-יוסף" הישנה.

באותו הלילה, כבכל הלילות, זינק החתול מעל העץ לחדר האוכל,

לתפוס לו משהו ולאכול מסעודת הלילה של השומרים.

ראה כד של פח עומד על השולחן. הציץ וראה שבכד יש חלב.

ראה זאת אחד השומרים וחבט בו במקל,

נבהל פגע-רע ומשך את ראשו מן הכד

ולא הצליח לו. מה עשה?

 

רץ עם הכד החבוש לראשו בכל חצר המשק והשמיע צלצולי אימים.

כל החברים התרוממו וזינקו ממיטותיהם,

וכל מי שהיה לו רובה, אוסטרי, תורכי,

ואפילו אקדח - וגם זה שהייתה ברשותו מכונת ירייה -

כולם דרכו כאחד את נשקם, מוכנים לירייה, לכוון ההר.

בקיצור, פגע-רע השחור הקים את כל המחנה על הרגליים.

פתאום, נתקל בו מישהו, בחתול שחור בעל כובע-הכד,

ופרץ בצחוק אימים, חה-חה-חה וחי-חי-חי וחו-חו-חו,

עד שדבק הצחוק בכל החברים.

 

ואז, התלבשו והתקבצו ובאו כולם

לחדר האוכל ופרצו בהורה סוערת, עד הבוקר.

על כל דבר היו רוקדים באותם הימים. רוקדים ושרים

על כל דבר, עצוב או שמח...

 

כך זה היה, אז כשהיה.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: