המעין הנעלם / תקוה שריג, ז'ל

 

המעין הנעלם

תקוה שריג (ז"ל) - בית השיטה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: מלא סיפורים

 

בואו ונספר לכם מה יש אצלנו בכל גן ילדים ומה יש אך ורק בגן ב'.

איור מאת יעקב גוטרמן

כל גן הוא סתם בית גדול מבטון אפור, שבפנים הוא מלא אור. והכול בו מתחלף: הילדים גדלים ויוצאים, וקטנים באים במקומם; המטפלות מתעייפות ויוצאות וחדשות באות במקומן; הגננות נוסעות ללמוד באורנים ואחרות מופיעות בגנים; צעצועים נשברים ומתחלפים, הצבע מתקלף וצובעים מחדש;רק הבית - הבית עצמו - עומד לעולם.

 

ובחוץ, לפני כל גן, יש משטח בטון רחב ידיים. כאן בונים את הסוכה בערב חג הסוכות; כאן משחקים בכדורים ובג'ולים, כאן מדלגים על חבלים, כאן אוכלים לפעמים ארוחות - ערב בקיץ, כי קריר ורוח נושבת, כאן אוכלים גם ארוחות - צהריים בחורף, כי חמים ושמש זוהרת; כאן משתוללים ביום גשם; מתנדנדים בנדנדות. ועל המדרון צומח דשא, רך וירוק ובחצר יש גינת ירק, דיר קטן, מלונת - כלב, ושובך. גם אווירון ותותח, אפילו אוטובוס "אגד" ממש. ודי. הלא אי אפשר לספר על כל מה שיש. את זה צריך לראות, להריח, למשש!

 

דבר אחד לגן ב' יש שאין לשום גן אחר אצלנו: פיקוס! עץ ענק שראשו מגיע לשמים. מלך מלכי העצים. את גזעו יקיפו ילד, ילד ועוד ילד המושיטים זה לזה ידיים.

 

נופר סיפרה לילדים, שאימא שלה סיפרה לה, שאת הפיקוס הזה נטעו ילדי גן ב', כשהיא, בעצמה, תמר, אמה של נופר, הייתה בו בבית הזה.

 

לפני כמה שנים, הכינו ההורים הפתעה לילדים ובנו בלילות למעלה, למעלה, בין ענפי הפיקוס בית קטן: משטח של עץ ועליו הניחו מזרונים וגם סולם-חבלים קשרו שבו עולים ויורדים. ויש עולים ואינם יורדים, כי שם בבית נשארים, מקשיבים לצרצרים, לציפורים; חושבים מחשבות; ממתיקים סודות; חולמים חלומות.

 

יום אחד, קרה מקרה מאוד מצחיק.

 

רחל המטפלת גמרה בזריזות את כל העבודה בשעת הצהריים. הכל היה מצוחצח ושקט. כל הילדים ישנו, והיא - מאוד עייפה.

 

חיפשה לה רחל מקום לנוח בו ולא מצאה. פתאום נחה עינה על הפיקוס. חשבה בליבה: - למה לא אנוח שם, למעלה? רעיון מצוין. ממש כיף! טיפסה בסולם, השתרעה על מזרון וישנה לה שינה ערבה, שעה ארוכה.

 

והילדים? הם התעוררו בינתיים. הגדולים התלבשו והקטנים הסתובבו. רעש, מהומה, ומטפלת - אין. רחל! רח-אל! ר-ח-ל! - עמדו וקראו במקהלה בחוץ, על המשטח.

 

ומה רואות עיניהם פתאום? זוג רגלים ענקיות מתחיל לגלוש על הסולם ואחרי הרגלים מופיעה - רחל כולה, בכבודה ובעצמה. הילדים התאספו על יד הפיקוס והתפקעו מצחוק. רק רחל לא צחקה. היא דווקא הייתה די עצבנית, כי השעה היתה מאוחרת ובבית - מהפכת סדום ועמורה שוררת.

 

חשבה רגע רחל מחשבה, ולילדים אמרה: חבר'ה בואו נעשה עסק: אם בן-רגע תסדרו יחד איתי את הבית, נלביש את הקטנים, נערך השולחן, נאכל, ואת הכלים נדיח, אספר לכם סיפור על הפיקוס הזה ועל מה שיש מתחתיו, עמוק באדמה, מוכנים? מה השאלה אם מוכנים?

 

הכל הסתדר כמו במכונת קסמים: הבית מסודר, הילדים לבושים ושבעים, הכלים מודחים. וכבר הם יושבים להם בתוך הבית שעל הפיקוס בנחת ורחל בספור פותחת: לפני שנים רבות, אלף, ועוד אלף ועוד אלף, ביחד שלושת אלפים, ישבו כאן, בבית השיטה, אבות אבותינו הישראלים, דבורה, ברק, גדעון, יפתח ושמשון ורבים אחרים, כל אלה האנשים שעליהם מספרים את סיפורי התנ"ך. והיו להם כאן שדות וכרמים, בקר ועדרים, בדיוק מה שיש לנו כאן עכשיו. פה במקום שצומח הפיקוס הזה, נבע לו מעין שמימיו היו זכים וצלולים וסביבו היו הילדים כמוכם משחקים על הימים. והנה באו שנים רעות ומלחמות, ומאבותינו הישראלים רבים נהרגו ואחרים נדדו למרחקים. השדות לא נחרשו ולא נזרעו, הקוצים פרא גדלו והמעין נסתם באבנים ובעפר שנגרפו על ידי מי הגשמים. לאט לאט נעלמו המים ואינם. הם שקעו עמוק עמוק בתהום גם עמדו בביצה. והנה כעבור שנים רבות, אלף ועוד אלף שנים, באו הנה חברים, כמו ההורים שלי למשל, והסבים של מרב, עמית ואפרת ושבו חרשו, זרעו ונטעו וגם בתים בנו לנו, הילדים שלהם. וכאן, במקום הזה, בנו את גן ב', ואנחנו גרנו בו. זה היה הגן הראשון במשק. פעם, בט"ו בשבט, נטעו כאן בחצר כל מיני עצים וביניהם גם את עץ הפיקוס הזה, שתיל קטן. כל השתילים ששתלנו באותו יום מתו. התיבשו. לא. לא שכחנו להשקות אותם, אבל היו לנו רק מעט מאד מים. לא היו ממטרות, לא צנורות, בית-השטה היתה עוד קטנה וערומה. אף עץ בה עוד לא צמח, אף פרח עוד לא פרח. והנה הרגשנו ששתיל אחד קטן, אחד ויחיד, עוד לא מת הוא היה עוד קצת ירוק. השקנו אותו מים מדלי, עדרנו וניכשנו סביבו את האדמה ובוקר אחד ראינו שהוא מצמיח כמה עלים קטנים, ירקרקים, מבריקים. עברה שנה ועוד שנה והשתיל היה לעץ. פעם ספרה לי אמא שלי את הספור על המעין שכאן נעלם, ולי הסבירה שהשורשים של הפיקוס הקטן התארכו והלכו בתוך האדמה עד מי המעין הישן שישן לו שנים רבות כאן למטה, עמוק, עמוק. כך גדל הפיקוס וגדל, עד שנעשה למלך מלכי העצים בכל החצר...

 

ספרתי לכם ספור, ילדים, ואתם תספרו אותו לילדים שלכם שיגורו כאן בגן ב'. בסדר? תספרו? כך גמרה רחל לספר את ספורה לילדים שעל הפיקוס היו יושבים ושותקים. רחל - אמר פתאום יורם - רחל, אולי אפשר לעורר את המעין הנרדם?

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: