גידול לא שגרתי / שולה שלהב

 

גידול לא שגרתי

שולה שלהב - צרעה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: קבוצרעה - סיפורי מקום 1989

 

פעמיים בוצע בשדותינו גידול חשאי. בין קני הסוף של הוואדי, חבויים מעין כל, גדלו להם, בשלוה ונחת זוג חזירים לתפארת.

איור מאת יעקב גוטרמן

הפעם הראשונה הייתה ב-1980 והיו אלה דני אבירם, אמיר פביאן ואמנון רייזנר ז"ל שנשאו בעול. כבר אז זה היה סיפור מיוחד ומעניין אבל בעת כתיבת שורות אלה, לא היה אף אחד בארץ על מנת למסור עדות מהימנה ולכן פרטי הסיפור ההוא לא נכתבו.

 

אבל בשנת 1986, ובהשראת אותו סיפור, נערך בשנית גידול חזירים באותו המקום והפעם על ידי דור צעיר יותר. מהם הצלחנו לשמוע היום פרטים מגלים ומזהים. וכך זה היה:

 

בנובמבר 1985, כאשר שום דבר מעשי לא היה עדיין, ובעקבות תכנון "באוויר" בלבד, התחיל יואב כץ, בעזרת עוד כמה בנים מהתיכון, לבנות מכלאה מאחורי האגמים של צרעה. המכלאה הייתה בפינה מוסתרת היטב בתוך העצים הצמודים לוואדי. אפילו מי שעומד על אגמי החמצון למעלה לא יכול היה להבחין בשום תנועה חשודה.

 

בסוף פברואר 1986 הזמינו שקד ושי שלהב רכב לשבת. הם קיבלו את הסוברו - טנדר של כנען ונסעו להביא, מקיבוץ בצפון (השם עדיין חסוי עד היום), זוג חזירונים בני שישה שבועות. כבר נסיעה זו הייתה רצופת מתח כאשר בצומת גבעת אולגה הציץ הזכר מהחלון וזוהה ע"י מכונית סמוכה. רק הרמזור המתחלף בזמן מנע שאלות מיותרות באותה הזדמנות.

 

הם הגיעו למשק בערב ונסעו ישר למכלאה שבשדה. הנקבה נכנסה מיד ללא בעיות אך הזכר הצליח לחמוק וברח. גם שקד וגם שי, שאינם ידועים כזריזים במיוחד, החלו לרדוף אחריו. זה לא היה קל ורק לאחר שעה של מרדף שכלל כמה השתטחויות בבוץ, במי האגם ובסבך קני הסוף, הצליחו, שני האחים, שרוטים וחבולים לתפוש את החזיר התינוק ולהכניסו למכלאה.

 

הם חזרו למשק דרך המוסך על מנת לנקות את האוטו ולהסיר כל סימן מסגיר. בסעיף על חשבון נסיעה נרשמו רק שמותיהם של מי שהיו בסוד העניין. משלב זה החלה התארגנות סודית כדי לטפל בזוג הצעיר. הטיפול כלל בעיקר האכלה וביקורים. באותה הזדמנות - ובהברקה חופשית - נקבע גם שמם בישראל: פסח ושוש - למה? ככה!

 

חבורת הסוד המוחלט בהחלט כללה אז את שקד, שי, יואב, ניר פ., איתמר, יריב, אצי ושמחה. הם התחלקו בעול ההאכלה כך ששי, ניר ואיתמר כיסו את ימות השבוע, שקד (בחופשות מהצבא) ויואב (בחופשות משנת שירות) כיסו את השבתות ויריב אחראי לאספקת המזון משאריות של משק חי. אצי ושמחה נקבעו כצוות חרום למקרה שאף אחד אחר לא יוכל לצאת, או שאין טרקטור וצריך לצאת במכונית (לחבר'ה עצמם לא היה עדיין רישיון לרכב).

 

זה היה קשה בהתחלה. החבר'ה עדיין לא הכירו את החזירונים, המתח סביב הסודיות העיק ועונת הגיוסים שהייתה בעיצומה כללה כל יום נוכחות של חברים רבים בשטח. אבל לאחר כמה חודשים החל המצב להשתפר. ההכרות עם שוש ופסח גברה. למדו לדעת מה הם אוהבים לאכול יותר. נגמרה גם עונת הגיוסים. ניר פ. הוציא רישיון נהיגה ויריב ש. העמיק את מעורבותו בנושא והיה אף יוצא לעיתים להאכיל, רכוב על סטינקי (חדוה) הווספה.

 

כל פעם שהיה צורך לבקש מפתחות לטרקטור היה צריך להמציא תירוץ הגיוני שלא יעורר חשד ליציאה. התירוצים הסתובבו סביב "צריך להחזיר את איצקו מגבעת שמש" או "צריך להקפיץ את ורמי א. לצבים שהוא מגדל לניסוי בוואדי" או "שקד שכח את הסוודר באבוקדו" וכו' וכו'.

 

בקיץ התעוררה בעיית מים רצינית. במכלאה לא היה צינור ולהעביר אחד מהמשאבה היה רחוק מידי. מיכל מים גדול שגררו לשטח התגלה כבעל חור גדול (עד היום הוא זרוק בשטח). כך שלא נותרה ברירה אלא לסחוב כל יום כלי גדול מלא מים מהבית. פסח אהב במיוחד לרבוץ בתוך מי השתייה ואף אחד לא הצליח להפסיק אותו מהרגלו זה. חשש רציני של החברה היה שלז א., בתאוות השרפות שלו, יחליט יום אחד לשרוף את הקוצים שגדלו מסביב למכלאה. ניר שעבד בגידולי שדה היה מנסה תמיד בשעת שתיית הקפה בענף לשכנעו שלא צריך… פגישה בלתי נמנעת עם המאכילים היוצאים הייתה תמיד לאצנים הקבועים: וילי, יואל א., משה ג., סטנלי - הללו היו מסתכלים בתדהמה… וממשיכים לרוץ.

 

אחרי חצי שנה נכנס גם רועי בסוד העניין. בהתחלה הוא כעס מאוד על שלא שותף מהתחלה בנושא אך עד מהרה החל לשתף פעולה ונכנס לסבב המאכילים. רועי הצטיין בכך שבנוסף להאכלה אהב גם לשחק עם שוש ופסח ונוצר "קשר" מיוחד בינו ובין פסח. ובאמת, כאשר היו המאכילים חוזרים מן השדה הם היו תמיד נכנסים למוסך להתנקות ולהתארגן, רועי היה באותן הזדמנויות עטור בעיגולי בוץ על כל גופו - סימנים ממגע אפו של פסח.

 

בשלב מסוים נגמרו כל התירוצים והחברה נאלצו לקחת מדי פעם מכוניות ללא רשות. מסיבה זו האכלה הייתה מתבצעת לעיתים קרוב לחצות לילה.

 

באחד הימים באו יואב ושקד למכלאה וכבר מרחוק הבחינו בפרגוסון אדום בשטח. כאשר התקרבו מצאו שם את אחד הכמרים מדיר רפעת. מסתבר שבאחד מטיוליו באזור גילה את החזירים, חיבב אותם והיה בא מדי פעם לבקרם ולהשתעשע איתם. הוא סיפר לחבר'ה שניסה לשכנע בזמנו את אב המנזר לגדל חזירים בחצר דיר רפעת אבל אב המנזר התנגד, לצערו.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: