כלב זאב / שולה אפרת

 

כלב זאב

שולה אפרת - משמר העמק

איור מאת יעקב גוטרמן

 

דובי הוא כלב-זאב גזעי במאה אחוז. אם אינכם מאמינים לי, שאלו את אריק. הוא מיד ישלוף ממגירתו מגילה ענקית ויקרא לפניכם את כל שושלת-היוחסין של דובי שלו.

איור מאת יעקב גוטרמן

כי אריק מעריץ את דובי ואינו סובל יחס של זלזול כלפיו.

 

אנו, ילדי הקיבוץ, אהבנו מאוד את דובי, ואפילו התגאינו בו על דמיונו המפתיע לזאב אמיתי!. אהבנוהו בשל מיזגו הטוב והתייחסנו בבוז לכל אותם ילדי-עיר אשר באו לבקר בקיבוץ ולמראהו חוורו פניהם מפחד.

 

יום אחד עברה שמועה בקיבוץ: להקת-זאבים משוטטת בסביבה! מישהו ראה עקבות. אחר טען, שראה זאבים במו-עיניו. "אין זה אלא דמיון-שווא" - אמרו אלה המבוגרים, שתמיד רוצים להרגיע אותנו. משדרס אריק בוקר אחד זאב על הכביש הראשי - פשטה השמועה בכל המשק. וכאן, בעצם, מתחיל סיפורנו.

א.

בוקר-בוקר יוצא אריק לשדות התלתן, כשהוא רכוב על הטרקטור הירוק ועגלה אדומה מזדנבת מאחוריו. במרכזה ישוב לו דובי, המשרבב לשונו ומכשכש בזנבו לאות-ברכה לחברים הממתינים לאוטובוס. במשך כל יום-העבודה שרוי דובי במחיצת אדונו בשדה התלתן, ולעת ערב חוזרים השניים על גבי רכבם הביתה. בבוקרו של יום-חורף נאה אחד הבחין אריק בתן, העומד לו בשולי השדה.

-         דובי, תפוס! - פקד אריק על כלבו.

 

אך הוא השתומם מאוד בראותו שדובי, במקום לזנק על אויבו כמנהגו מימים-ימימה, ניצב במרחק-מה ממנו, בראש מושפל והוא מכשכש בזנבו.

 

מה היה לך, דובי? - חשב אריק בליבו ומיהר למקום ההתרחשות. להפתעתו הרבה גילה כי התן אינו אלא...זאבה! מבלי-משים עלה בזיכרונו הזאב שדרס לפני ימים מספר על הכביש. אריק עצר נשימתו וחיכה לראות איך ייפול דבר.

 

שבועות ארוכים נמשך הדבר: הזאבה והכלב נמשכו זה לזה כבחבלי-קסם, אך התהום הפעורה ביניהם מנעה בעדם מלהתקרב התקרבות של ממש. הקיבוץ כולו עקב בערנות אחרי המתרחש. מה יהיה? הזאבה, שלאט-לאט התרגלה לרעש הטרקטור, למראה המקצרה המאיימת ולריח האיש המהלך בשדה - העזה יותר ויותר להתקרב אל דובי. והוא, שעיני הזאבה היוצאות אליו, ריככו את ליבו והפיגו חששותיו, נענה לה לזאבה. עד כדי כך הרחיקו לכת, שאך טבעי היה בעיני אריק מראה הזוג המתעלס בשדה-התלתן.

 

עתה, ערב-ערב, עת חזר אריק הביתה, היה ה"זוג" הולך עימו עד לגדר המשק. כאן נפרדו דרכיהם: דובי הלך אחרי אדונו והזאבה נותרה ליד הגדר, עד אשר נבלעה בחשיכה. אולם מדי בוקר, כשיצא הטרקטור הירוק משער המשק, הייתה הזאבה ממתינה ליד הגדר לבחיר-ליבה, ויחדיו יצאו לשדה-התלתן.

 

בחרדה ובהתרגשות עקבנו אחרי פרשת אהבתו המוזרה של דובי. עד מתי יימשך הדבר? במי יבחר דובי בסופו של דבר? האם באריק, אדונו מימים-ימימה, או שמא בזאבה, חברתו החדשה? עד אשר ערב אחד - ממש לא האמנו למראה-עינינו! - העזה הזאבה וליוותה את דובי עד לחדרו של אריק. לשמחתנו לא היה גבול, אלא שגם דאגה כבדה נמסכה בה:

 

זאבה בחצר!

ב.

יום אחד נעלמה הזאבה, ואף בבקרים שוב לא חיכתה לדובי, כמנהגה, ליד הגדר. בודד רבץ הכלב יום תמים בשדה-התלתן, כשעיניו תרות ונחיריו רוטטים ללא-הרף. בערב, מדי חוזרו הביתה, נעצר לרגע במקום הפרידה הקבוע ותוגה עמוקה בעיניו החומות. צר היה לנו לראות את דובי האהוב ביגונו, אך למען האמת - חשנו הקלה גדולה בליבנו: דובי נשאר שלנו!

 

אלא שהפתעה חדשה חיכתה לנו - איך לא חשבנו על אפשרות כזאת? בתום שבועות מספר להיעלמות הזאבה, פרץ יובל במרוצה לכיתה וקרא בקול נרגש:

-         מזל טוב! אבא שלי מצא את הזאבה עם הגורים של דובי בכרם!

 

אכן, לא לשווא נטשה הזאבה את דובי שלה. עסוקה הייתה בהכנת הפתעה לו ולנו - אוהביו. אף-על-פי ששום ילד לא העז ללכת ולראות מקרוב את הגורים, היינו כולנו משוכנעים, שאלה הם גורי-הזאב הכלביים ביותר בעולם!

 

ושוב, בבקרים, חיכתה הזאבה לדובי ליד הגדר וליוותה אותו לשדה-התלתן. אמנם, הפגישות התקצרו מעט - הרי הזאבה הייתה צריכה לחלק זמנה בין דובי לבין הגורים - אך נראה היה כי הזוג מאושר ושמח בחלקו. דומה היה, כי הדברים הסתדרו על הצד הטוב ביותר, לשביעות-רצונם של כל הצדדים. אך שמחתנו לא האריכה ימים. אותם ימים מאושרים היו גם ימי-ריסוס המטעים. חומרי-הרעל, בהם ריססו את הכרם, המיתו את הגורים הרכים. הזאבה נעלמה, ודובי שלנו הצטרף אליה...

ג.

באותו ערב התלקח ויכוח בבית-הילדים על התנהגותו של דובי, כי מאז ומתמיד נהגנו לברר את הדברים החשובים באמת לפני השינה.

 

-         לא הייתי מאמין שדובי יצטרף אל הזאבים - פתח חנוך ואמר - הרי הוא כלב כל-כך מחונך!

-         נכון, איך הוא יכול להעליב ככה את אריק? - החרה החזיק אחריו יותם.

-         מה אתה רוצה ממנו? הוא בסך-הכל כלב - לגלג יריב.

-         חבל לי על אריק. מי נשאר לו עכשיו, אחרי שדובי עזב אותו?

-         ואני דווקא חושבת שדובי פשוט אוהב מאוד את הזאבה שלו. מה אפשר לעשות נגד זה? - התערבה כרמית בשיחה.

-         שטויות! ראיתי איך שהוא רץ כל הזמן אחרי "ניקה" שלי בחצר, בלי שום בושה! - התריסה כנגדה רחל.

-         הו, את שוב מתחילה עם הרכילות שלך?

-         הפעם אין זו סתם רכילות. ידוע לכל, כי כלב אינו נאמן לבת-זוגו, והוא תמיד מוכן לרוץ אחרי כל כלבה שמזדמנת לו! - פסק נמרוד, המומחה שלנו לכלבים.

-         נכון, אבל הפעם היה לו עסק עם זאבה - העירה אורית - והרי הוא כלב-זאב אמיתי!

-         בחדר השתררה שתיקה. לפתע ראו הילדים שבפתח עומדת דינה, המורה, מקשיבה לשיחתם.

-         מה דעתך, דינה? - הופנו כל הראשים לעברה, כמו על פי פקודה. ודינה אמרה:

-         עד כמה שידוע לי, הרי בין כל בעלי-החיים דווקא הזאב, שנמנה עם המסוכנים שבטורפים, מגלה את מידת-הנאמנות הרבה ביותר לבני-מינו.

-         אז למה מכל הזאבים היא בחרה דווקא בדובי?

-         על פי הבנתי, הזאב שאריק דרס היה בן-הזוג שלה, ובדובי היא מצאה נחמה - חתמה דינה את הדיון.

 

התפזרנו ילד-ילד לחדרו. אט-אט דעכו השיחות. קולות הדוברים נשמעו עמומים יותר ויותר והשתיקות ביניהם הולכות ומתארכות. לבסוף השתרר שקט בבית. רק בחדרי שלי שרדו הבהובי-שיחה אחרונים.

-         נעמה - לחשתי - נעמה, את ישנה?

-         נשימתה השלווה והקצובה ענתה על שאלתי.

-         יאיר - ניסיתי מזלי שנית - יאיר, תגיד, אם דובי יהיה כל הזמן בין הזאבים, הוא יוכל להישאר כלב?

-         הממ..מממ...תלוי - המהם יאיר תחת שמיכתו.

-         במה זה תלוי, יאיר?

-         לשווא ציפיתי לתשובה. גם הוא שקע בשינה עמוקה ושאלתי נותרה ללא מענה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: