במילה 'עובד' נכלל הכול / שלמה כנרתי ז'ל

 

במילה "עובד" נכלל הכול

שלמה כנרתי [ז"ל] - כנרת

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: "קול הדרור על ביתי" - חנה ושלמה כנרתי

 

הורי היקרים!

איור מאת יעקב גוטרמן

הנני כותב לכם מכתב, אף כי אין אצלי שום חדשות, שיתווספו על אלה שהודעתי לכם במכתביי הקודמים. אבל אני מתאר לי עפ"י ניסיוני, שוודאי אתם שמחים בקבלכם מכתבי ולכן אני מרבה כ"כ לכתוב. אני יכול לשחזר על זה שאמרתי לכם קודם: אני בריא וחזק, עובד וכו'. אני מבין שבעדכם זה מעט, שאתם מחכים מא"י לידיעות חשובות ממני, אבל זה אני יכול לומר לכם: במילה "עובד" נכלל הכול, וכל מה ששאפתי אני וחברי במשך שנים. וזה לא דבר זול, שאפשר להעלות אותו בכל פעם על הנייר. ואתם יודעים אותו בפרט, בתור איש שאינו אוהב ואינו יכול להרבות בדברים בהבעת רגש. לכן מכתבי יוצאים קצרים ומחוסרי תוכן, וכשאני יושב לכתוב - איני יודע במה להתחיל.

 

יותר מכול מעניין אותי עכשיו מצבכם. מצב הבריאות והפרנסה. אם לא חיים בצמצום, אם רוזוצ'קה לומדת ומנגנת, אם איננה עצובה, אם יש לה בגדים יפים לבקר בנשפים, אם יש די עצים להסקה וכו' וכו' - אילו ידעתם עד כמה כל הדברים הללו קרובים ללבי, אל נכון הייתם מודיעים לי אודות הכל בפרוטרוט. אלא אני מבין, שכל אותם העניינים בעיניכם זולים ונעשו לדאגות יום יום, עד שאולי אינכם מתעניינים בהם במידה שאני מתעניין. אבל תדעו, שחוסר ידיעות מפורטות אודות חייכם גורם לי פחי נפש ותדעו מה לכתוב. כשאני מקבל מכם מכתב שאימא מתארת לפעמים פרטים אחדים מחייכם, כי אז הנני מרגיש את עצמי כאילו במסיבתכם וכל כך נעים לי. הרבו לכתוב.

 

אצלנו עכשיו ימי הגשמים. לא תארתי לי שעונה זו תהא כל-כך נעימה ויפה. בארץ ממש גן-עדן. השמש מחממת ברוך, כל ההרים מסביב מכוסים בירק, הכנרת מזהירה באור כחול. בקיצור, אי אפשר להביע בכתב - את זה צריך לראות בעיניים ממש. כבר עברו ימי החנוכה, ואני נזכרתי אז, איך שאבא היה מניח בול עץ על החלון ומדביק עליו את הנרות ומברך. בשעה שפה חם וענוג, אצלכם בוודאי קר, כפור שלג. אצלנו כל החורף עד כאן התבטא בזה, שימים אחדים ירדו גשמים חזקים ולא יותר. אין אנו סובלים מהגשמים אף משהו. האוהלים החדשים, כפולים וחמים (אוהלי חורף), הגשם לא חודר ואתה שוכב במיטה ובז לקול דפיקות הגשם בברזנט של האוהלים. בימים האלו אנחנו ניגשים לנטיעות, שאליהן חיכינו כל הזמן. יטעו 150,000 איקליפטוסים ושאר עצי סרק וגם חלק ידוע של עצי פרי. עבודה תהייה לכל השנה. באמת אני יכלול לקרוא את עצמנו בתור מאושרים. מאלפי העולים שבאים לארץ נסתדר בעבודה חקלאית רק אחוז קטן מאוד. אבל שם קבוצתנו הגיע לארץ עוד לפני בואנו. לא שלחונו אל הכביש או לשאר עבודות הבניין (אף כי אנחנו לא היינו מתנגדים לזה), כי אם להר-כנרת לפינה יפה זו. אודות יפי המקום כבר כתבתי לכם יותר מהרבה. אודות חיי יום יום אין לי מה להוסיף. אם אתם שואלים אותי, רעב אני או לא, אז שאלה זו, באמת, נדמית לי למגוחכת. בארץ ישראל אין יודעים מחסור צורכי אוכל. הכל יש לרוב ולא ביוקר ביחס עם תנאי העבודה. באוכל עולה בערך לשני שליש של משכורת בינונית. אילו הייתם רואים איך שהאנשים שעוד אתמול היו חסים על חתיכת סוכר או לחם עכשיו מתייחסים בחופש כזה ובבזבוז אל הפרודוקטים, היה נדמה לכם הדבר מוזר. אבל כך הוא הטבע של האדם: אם יש הכל בשפע, שוכחים על הימים הרעים. הלוואי שיהיה אצלכם המצב לא יותר גרוע משאצלנו, כי אז הייתי מאושר והייתי חדל מדאגות. נו, כמדומני, שכתבתי הרבה. כלומר, יחד עם הקודם, יש לכם איזה מושג מחיי. כתבו לי בפרוטרוט מפורט אודות חייכם. אם הדבר עולה לכם בקושי, תכתוב רוזוצ'קה, היא מכירה אותי ויודעת מה מעניין אותי.

 

פרסו בשמי בשלום כל המכרים, בשלום רבקה ואהרון בשלום מורי גורדון וחברי זיסמן. מה נשמע אצל ח.י.לוין?

 

הנני נושק לכם ומקבל נשיקות בחזרה,

שלמה

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: