דן השומר באופרה / ש. שלום

דן השומר באופרה

ש.שלום

איור מאת יעקב גוטרמן

 

[הסיפור הוצא מדף הקשר של איתמר לוי, בהסכמתו]

 

איור מאת יעקב גוטרמן

ליד מחסן האריזה בקיבוץ, המלא באנשים עובדים, פונה אפרת ללכת לעבוד בפרדס. את אפרת, אשתו של דן, אוהב גם נחמן חבר הקיבוץ. דן חוזר מן השמירה ופוגש בה. נפשו פיוטית ומסובכת והוא מרגיש עצמו אחראי לשלום הקיבוץ והעולם כולו. אפרת החוששת לשלומו, מייעצת לו לנוח אחרי השמירה הקשה.

 

החברים מתאספים לשוחח על חומרת המצב. דן מודיע כי לא יעזוב את משמרתו לעולם. "אמור להם: כל ימי חיכיתי לראות את האויב פנים אל פנים, ועכשיו שבא - אתחבא מפניו? דן את משמרתו לא יעזוב!"

 

נכנס אחמד, ידיד ערבי של הקיבוץ, הוא מזהיר מפני שודדים שהופיעו בסביבה. הוא משאיר 'חלוק בדואים' שאולי יביא תועלת בעת צרה. "כן, רסיתי לספר, יש חדשות לא טובות אסלנו. יש כנופיות עם רובים ופססות. אני שמעתי, בלילה הזה, או בעוד לילה, או בעוד שני לילה הם רוסים להתנפל, רוסים ליטבח כולכם".

 

שמואל הממונה על הביטחון בקיבוץ קורא לכל החברים להיות מוכנים בעמדותיהם נגד ההתנפלות הקרובה.

 

נחמן בא לחדרה של אפרת להתוודות על רגשותיו כלפיה. "כשהשעה תקרא לי למות - אלך למות, אינני מן הפחדנים. ואולם עתה השעה קוראת לי אליך, אפרת. כל חיי קוראים אליך..." הוא נופל פתאום לרגליה, חובק אותה ברוך. "רחמי עלי אפרת, רחמי עלי, אל תעני אותי יותר, לא אוכל עוד".

 

נכנס דן, הוא מפקיד ביד נחמן ידידו ויריבו את ירושתו הרוחנית ואת היקר לו בחיים, את אפרת. "לקרב אחרון אני יוצא הלילה. ואת אפרת, שומע אתה, את אפרת אני מוסר לידך. אם אני אפול, שמור לי את אפרת!"

 

מבחוץ נשמע קול יריות וצעקות: "התנפלות! התנפלות! כולם אל חדר האוכל! משמרות!"

 

נחמן נוטל את 'חלוק הבדואים' שהשאיר אחמד, כדי לחמוק בין שורות השודדים להזעיק עזרה. "את הלבוש של אחמד אני רוצה... אני אלבש אותו ואנסה להתגנב בין המתקיפים. מן ההכרח שמישהו יגיע למושבה ויספר את המצב..."

 

דן נרדם על משמרתו. בחלומו הוא נאבק בצל ענק ומאיים. הצל משכנע אותו לירות בדמות החומקת בחשיכה, דמותו של נחמן החוזר מעבר מחנה האויב. "שא עיניך לשם! כלום לא ראית אותו כל הזמן? שם הממש! שם האויב! התזכור את ראשית הלילה הזה? הפנים הללו, ליד מיטתה של אפרת, קרוב קרוב. את רגליה החשופות, מבטיה הנבוכים, השכחת?"

 

דן נאבק עם עצמו ועם הצל. האם לירות ביריבו? הוא מכוון את רובהו ולוחץ על ההדק, אך תוך כדי יריה מפנה את קנה הרובה לעבר הצל. דן מקיץ מתוך חלום הבלהות. "לא הרגתי אותך נחמן אחי. לא יריתי בך. ניצחון! אל תירא נחמן אחי. פה הקרב ופה הניצחון! אנחנו על המשמר".

 

בשנת 1940 יצא לאור ספרו של ש. שלום 'יריות אל הקיבוץ'. כעבור כמה שנים, הפך ידידו מכס ברוד את המחזה, לאופרה העברית הראשון - 'דן השומר'.

 

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: