ילד יהיה כאן / ש. ריכנשטין, ז'ל

 

ילד יהיה כאן

ש.ריכנשטין (ז"ל) - עין חרוד

איור מאת יעקב גוטרמן

 

פרק מתוך: "ראשית" (1943)

איור מאת יעקב גוטרמן

בערב, בעבור אנשי התל חבוקים ומתרוננים על פני האוהל הנקי להפליא (שושנה צחצחה אותו מבפנים ומבחוץ, פרשה על המטות ועל הארגז-השולחן מרבדים וכרים צבעוניים שהביאה עמה מבית אבא ותלתה תמונות על היריעות) נבלעת שירתם בגרונם, צעדיהם נעשים פתאום רופפים מאד. הרגשה מוזרה אופפתם למראה האוהל הזה התקוע בין שאר האוהלים על התל, שלכאורה אינו נבדל מהם במאומה. וכשהילולה מפליטה הערה לגלגנית:

-         ש ש ש... זוג יונים מהגות שם... ש ש ש... אל נא תפריעו לזוג... - אינה מוצאת הד כלשהו.

 

בשבתות, בשוב החבריה מטיולם בצוותא והם נתקלים בדרך בלוין ובשושנה מהלכים זה בצד זה בנחת ללא התחבקות וללא צחוק צוהל, נלחצות הבחורות אל הבחורים כמחפשות אצלם מחסה...

 

שבועות אחדים עבדה שושנה במטבח תוך שירה ועליצות. אף שילבה כבר גופה לא אחת במעגל ההורה. את שמלותיה ההדורות סגרה על מנעול בתוך מזודותיה והחלה מתלבשת כשאר הבחורות על התל. עתה דמתה כבר בכל לאחרות כאן. ופתאום הפסיקה לבוא לעבודה במטבח ולאוהל המרובע. שוב ראו את לוין מתרוצץ עמוס ספלים וצלחות שהוא מביאם לאוהלו ומחזירם מבלי שנגעה שושנה במאכלים. בשיעורי התנ"ך לא הפליג עתה, משולהב כולו, לתוך התיאורים המבושמים ניחות עתיק ובתרגילי הדקדוק אבדה לו סבלנותו והוא גוער בו במישקה שאינו אומר יותר " גרש פרדקה" כי אם "גרש פרדה""

-         אמרתי לך שאין להגיד בעברית "גרש פרדה" סתם. אי אפשר להחסיר ה"את" של "יחס הפעול". גרש את הפרדה, - יתקן לו באי-סבלנות ורוגז.

 

מישקה חוזר אחריו פעמים רבות כשכולו השתאות ללוין זה שנעשה פתאום קצר רוח ומלא רוגז.

"מה קרה פתאום ל"זוג"? – משתאים אנשי התל.

-         "טרגדיה" - קורצת הילולה בעיניה הלגלגניות.

 

אפס את הסיבה האמיתית להסתגרות שנית באוהל לא ידע כאן איש, חוץ מרחל הטבחית וטוביה. רחל לחשה לו לטוביה שיש להשיג מעט לימונים - ויהי מה:

-         הכרחי הוא!

 

טוביה הטוב התרוצץ פה ושם עד שעלה בידו להשיג לימונים שרחל דרשתם מידו במפגיע.

 

רחל נכנסת עתה תכופות לאוהלם של הזוג. בצאתה משם היא אצה-נחפזת להכין משהו בשביל שושנה כשפניה לוטים סודיות, מעשה "דודה" בקיאה ומנוסה.

 

כעבור זמן הופיעה שוב שושנה באוהל המרובע, כשגופה הזריז והגמיש מרושל משהו, העליצות והחיוניות בעינה השחורות דעכו, ובמקומן השתכן בתוכן פחד סתום, פניה החינניים כוסו כתמים צהובים. כמקודם המשיכה לעבוד במטבח, אך עתה הגישה רחל את המנות. ה"סוד" נתגלה במחנה בבת אחת:

-         ילד יהיה כאן, ילד!

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: