האקדח / שם[זם] זיו[זילברשטיין] ז'ל

 

האקדח

שם[זם], זיו[זילברשטיין] ז"ל - בית זרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: "ימי העלייה"

 

באותה עת בה התכוננו לעלייה (1921), פרצו מהומות-דמים בארץ. רבים היו החללים והפצועים מבין היהודים.

איור מאת יעקב גוטרמן
   

כדי שלא נגיע ארצה מחוסרי מגן, השגנו בחו"ל כמה אקדחים עם כדורים. הכנסת נשק לארץ הייתה אז, כמובן, אסורה בהחלט, וחיפושים קפדניים היו נערכים בחפצי העולים. לאחר רצותם את עונשם היו היהודים שנתפסו, מגורשים מהארץ.

 

לי היה אקדח תופי קטן, טמון בתוך עוגה, אותה שמרתי בילקוטי. שאר הנשק, מוצנע גם הוא במקומות סתר שונים, היה צריך להגיע עם המטען הגדול. משני טעמים נגסתי חתיכה מן העוגה כבר על סיפון האונייה. ראשית - חשבתי בליבי כי עוגה נגוסה אינה עשויה לעורר חשד במקרה של חיפוש, ושנית - אודה כי לא עמד בי כוחי בפני ריח אותה עוגה, שהייתה פרי-הילולים של אמנות האפייה. יומיים לפני שעגנו בחופה של יפו, בלט כבר קצה נרתיק העור של האקדח מתוך העוגה, עד כדי כך הספקתי לכרסם את העוגה מסביב לו.

 

מבחינה אחת הוקל לי - כך יכולתי לעסוק בעוגתי בלי חשבונות ולחסלה. שיחק לי מזלי ומפני היותי מהגר נשלחתי ישר לקרנטינה, לשם יכולתי לקחת את תרמילי בלי בדיקה. שאר הנשק, לרבות הכדורים, הוטמן במגירת מכונת תפירה אותה הבאנו עמנו. מכונה זו עמדה לבדיקת-מכס בנמל יפו. בימים ההם היה הנמל מלא מפה לפה סחורות שהגיעו מחוץ לארץ, והפקידים שמחו, כמובן, כאשר נמצאו אנשים שהיו מוכנים לחפש את מטענם בעצמם. וכך קרה שכל הקבוצה - ארבע בחורות ושלושה בחורים - קבלה רשות כניסה למחסני הנמל. חלק מאתנו לא גרע עין מהשומרים, והנותרים פתחו את הארגז והוציאו מן המגירה את האקדח עם הכדורים. לאחר שבילינו כמה ימים בבית המכס, הכנסנו את הכלים לתוך תיק. ושוב שיחק לנו המזל והצלחנו לעבור אף את הבדיקה הקפדנית בכל היוצאים. פקיד מכס יהודי ניגש אלי ולקח ממני את התיק. עוד באותו ערב קבלתי בחזרה את התיק על כל אשר בו בתל-אביב. אותו פקיד נאמן היה אחרי-כן רפתן בתל-יוסף.

 

היה זה המבחן הראשון ולכבוד המאורע ערכנו את הקומזיץ הראשון על אדמת המולדת.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: