ועדת חברים - כמו סיפור / שאול קנז

ועדת חברים - כמו סיפור

שאול קנז - גן שמואל

איור מאת יעקב גוטרמן

 

שימי יוצא מארוחת הבוקר ונקלע להתקהלות ברחבה המרוצפת. חברים עומדים נבוכים מסביב, על הרצפה שוכב סנדו, חבר ותיק.שוכב על הגב, הידיים על החזה, עיניים פקוחות, נשימות עמוקות. סנדו לא נראה מודאג ממצב, הוא נראה שלו.

איור מאת שאול קנז

סנדו על הרצפה והחברים מסביב מתלבטים האם לעזור לו לקום, לתת יד, או שקיימת פה בעיה עקרונית שיש ללבן אותה לאור המציאות החדשה.

 

מאז שהחלטנו להפריט את החברות, השתבשה מערכת השיקולים החברתיים. שימי אומר לאליק שמאז שהפרטנו את החברות אפשר להתחיל לנשום פה.

 

יודקה אומר שבמקרה כזה חייבים להזעיק את "ועדת הרמה" בכדי לעזור לסנדו לקום על רגליו.

 

"ועדת הרמה" - ועדה חדשה שהוקמה בכדי לשחרר את החברים מלבטים מצפוניים.

 

שימי נזכר ש"ועדת הרמה" היא בכלל רשות, לא ועדה, רשות. ולרשות יש כמובן סמכויות מוחלטות ללא אפשרות לחלוק על החלטותיהם.

 

מיקה, חברה ותיקה שאף פעם לא הבינה למה יש לנו כל כך הרבה עקרונות. מיקה אומרת שלא צריך להעיר את המצפון בכל פעם, המצפון עלול להתבלות, "צריך להושיט לסנדו יד ונעזור לו לקום".

 

מושיקו שתמיד היה חשדן, מסביר לה שחייבים להיזהר, זה עלול להוות תקדים, מחר כל חבר שייפול ידרוש שיתנו לו יד. יש "ועדת הרמה" ואין מקום ליוזמות פרטיות.

 

הפרידה מהקיבוץ של פעם יוצרת בלבול ואי-הבנות, קשה להתרגל. מישהו מזכיר שיש לנו עורך דין שמייעץ למוסדות, מסמן את הגבול של בין רצון טוב לסדר ציבורי תקין.

 

אליק מזכיר לסובבים שכל התהליך החדש נועד סוף סוף להגן על הקבוץ מפני החברים.

 

וכך סנדו שרוע על הרצפה ועוד חברים מצטרפים לסדנה המאולתרת.

 

ואז, כשמגיע צביקה מ"ועדת הרמה" כולם נושמים לרווחה, בעיה שלו.

 

צביקה מתכופף ומלטף וסנדו מרגיע אותו, מסביר לו שהוא כלל לא נפל, הוא החליט אחרי ששים שנות חברות. להזכיר להם שהוא קיים.

 

צביקה מסביר לחברים במעגל שהאירוע הזה אינו בסמכותו, כנראה שהעובדת הסוציאלית צריכה להיכנס לתמונה, יש לה את הכלים להתמודד עם המצב הבלתי שגרתי.

 

כשמיקי העובדת הסיעודית מגיעה, סנדו מסביר לה שזו בעיה שאינה בתחום המקצועי שלה.

 

ואז, סנדו מתמתח, פושט ידיו לצדדים, בקול רם וצלול הוא מכריז "חברים הפעם אתם תשמעו אותי! אני שוכב פה רק בכדי להגיד לכם שעד שלא "נפלתי" לא זכרתם שגם אני חבר שלכם, הפרטתם אותי. ראיתם אותי יושב לבדי בשולחן בחדר האוכל, מאז שרחל נפטרה אני לבד בבית יושב ומשוחח עם הטלוויזיה. כמו כולכם רכשתי טלפון נייד, הוא תמיד איתי, בכיס, ואתם אף פעם לא התקשרתם. כשיש צלצול אני מנסה לנחש... ואז אומרים שם... 'טעות במספר'. פעם היו שואלים אותי 'מה שלומך' וממש חיכו לתשובה.

 

פעם לפני שהיו כל כך הרבה חוקים היו מרימים חבר גם לפני שהוא נופל. פעם שאלו אותי 'מה דעתך', ופעם אפילו בחרתם אותי לוועדה.

 

החברים נעים בחוסר נחת, מסתכלים אחד על השני, כולם הרי יודעים מי הצביע מה, כשהחלטנו להיות כמו כולם והפרטנו את החברות.

 

סנדו גאה בעצמו, הם הקשיבו לו, הוא אמר להם, פעם אחת העז להגיד. קם מהרצפה, מנער את החולצה, מחייך לעצמו, מסתכל סביבו. ההתקהלות מתפזרת, מישהו אומר שטוב שהשארנו את ועדת חברים.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: