ראדיו / שאול קנז

ראדיו

שאול קנז - גן שמואל

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

[מתוך ספרו: "מחר אולי גם אני"]

איור מאת יעקב גוטרמן

אצלנו, בגן הילדים, בשעה ארבע, אחרי השינה - הולכים לחדר ההורים. בחדרי ההורים יש חדר והורים. יש מיטת ברזל ומזרון מעשבים ושני כיסאות ושולחן, צנצנת עם פרחי ציניות, יש עציצים, יש תמונה של ואן גוך ויש ארון-בגדים שבו ההורים מחביאים שוקולד. כל ערב נותנים שתי קוביות לפני השינה.

 

אבל - יש ילדים שיש להם בחדר... ראדיו. יש חברים שיש להם ויש חברים שמחכים שהקיבוץ יחלק. ראדיו זה... רכוש פרטי.

 

לכל הוותיקים יש, הם עובדים בחוץ. לצ'כים יש, כי הם לא מאמינים שמי שסובל יותר, יש לו יותר עקרונות וערכים. להשלמה יש, כי יש להם הורים בתל-אביב.

 

מי שיש לו לא יכול להסתיר את זה, ראדיו זה לא קומקום חשמלי. לראדיו יש אנטנה בחוץ, חוט ארוך מתוח בין הבתים, משתלשל מהחלון. מי שיש לו - כולם יודעים.

 

כולם יודעים, שלבנימינאים - אין. אנחנו בנים לפולנים עם ערכים, עם עקרונות, עם משמעת.

אנחנו הפולנים נותנים דוגמה אישית. אנחנו, הפולנים האמיתיים, שומרים עקרונית...  כל אחד על עקרונות השני.

 

אחר הצהרים אני לא הולך לחדר ההורים. אני הולך אל הילדים שיש להם ראדיו. לדליה יש ראדיו "טסלה". צביבק תמיד דואג להזכיר לנו, שטסלה הצ'כי בנה ראדיו לפני אדיסון האמריקאי, הרבה לפני שהפולנים חלמו על ראדיו.

 

16

ראדיו זה קשר עם העולם, וזה לשמוע שירים עבריים.

 

כל שבת אחרי ארוחת צהרים בבית הילדים הולכים לחדר האוכל של הגדולים, שם בפינה הדרום-מערבית יש ראדיו גדול. גוסטל הנכה הוא האחראי על מה שחברי הקיבוץ ישמעו. גוסטל אחראי על דיווחים ממלחמת העולם. הוא מקשיב כל היום ומזיז דגלונים וסימונים על מפת אירופה, על יד הראדיו.

 

בשבת בצהרים התוכנית השבועית "כבקשתך"  לשירים עבריים. הילדים הרחוצים, בתחתונים וגופיות, יושבים בשורה הראשונה, המבוגרים על ספסלים מסביב. כל שבת מקשיבים לברכות ומחכים ללהיטים של שושנה דמארי. שבת אחת - הפתעה! הקריינית קוראת את הברכות, ופתאום:

... "לאורה ושאול היקרים - ברכה מאבא בנכר", אמרו אותנו בראדיו! כל הילדים מקנאים. אבל המילה הזאת, "בנכר", מה זה? זו הרי מילה של עירונים, למה הוא לא אמר חוצלארץ, או שווייץ?

שבועות אחרי הברכה בראדיו הילדים מתגרים בי על ה"אבא בנכר".

 

והנה, השנים עוברות - וגם היום הגדול שלנו הגיע. כמו שאומרים אצלנו -" עם קצת סבלנות, הצדק הקיבוצי תמיד מנצח", כאילו, מתנה ליום הולדתי ה-11 הגיעה משאית עם ארגזי קרטון, וכל משפחה שאין לה  - זוכה בראדיו גדול, אמיתי, עם מנורה ירוקה באמצע, ראדיו "פיליפס" בארגז-עץ עם "פוליטורה". בדיוק באותו שבוע אמא נוסעת לשווייץ לבקר את אבא שהחלים מהניתוח הקריטי. כולם כבר פתחו את הארגזים,לכולם כבר יש ראדיו,אבל אחותי הגדולה הבטיחה לאמא שלא נפתח עד שהיא חוזרת. ערב אחד, לבד בחדר, אני חייב להיות בטוח שזה אמיתי. פותח, מושך את החוט, מכניס לחשמל, מחכה ש"הוא" יתחמם, ואז, כשהמנורה הירוקה

נדלקת... אני יודע: גם לנו - יש.

 

במוסד חייב להיות ראדיו בכל כיתה. אצלנו לכל בעיה יש "מבצע". מבצע ראדיו, זה לצאת כל יום אחר הצהרים לבריכות הדגים, לאסוף צפרדעים בפח, וכשיש מספיק - מובילים את התוצרת לקופת חולים זמנהוף בתל-אביב, שם הצפרדעים משמשות לבדיקות הריון. עשרה גרוש לכל צפרדע, עד שייולד ראדיו.

 

ואני כבר בקורס מפקדי טנקים, אי שם במדבר. מגיעה מכונית שרד. ישראל גלילי מנען, שר, מנהיג, אישיות - חזר מסיור דיפלומטי ביפאן. הוא מביא ליונתן בנו ראדיו-טרנזיסטור "סוני" עם בטריות. פלא טכנולוגי מדהים: ראדיו קטנטן שנכנס לכיס. בלילה, אחרי יום-אימונים, יונתן משמיע לנו... שירים.

 

סוף שנות ה-50, עידן הטרנזיסטור, בום טכנולוגי חדש. אנחנו הקיבוצניקים בצבא חוסכים לירה ללירה, בצהריים קונים ביחד ופלה ומתחלקים בשכבות ובבקבוק האורנז'דה. כשנשתחרר נקנה ראדיו, ואולי גם פטפון.

 

ב-59, באמצע השירות הצבאי, זכיתי לנסוע לאנגליה ללימודי טנק סנטוריון. בימים הראשונים בלונדון, עם חבילת סטרלינגים מהשגרירות, קונה לעצמי ראדיו-טרנזיסטור "בראון" לבן, גרמני, בנרתיק עור. מבחינתי, עשיתי את זה. אפשר לחזור הביתה .יש הוכחה שהייתי בחוץ לארץ.

 

בשנים הבאות מי שייצא למילואים, יבוא לבקש סיבוב על הטרנזיסטור שלי.

 

היום לא יתפסו אותי בלי. בבית יש אחד על יד המיטה, אחד במקלחת, ואחד-אחד במטבח, בסלון, בפינת המחשב, במרפסת, במחסן, בשעון המעורר - ושניים עם אוזניות לצעידה.

במכוניות בבוקר אני מרגיש שהראדיו התקדם בחיים יותר ממני. לכל מכונית ראדיו אחר, כל בוקר חייב לפענח מחדש את הכפתורים, שנהיים קטנים יותר ככל שהראייה שלי דועכת. איפה הימים שלראדיו הייתה אישיות, וחזית עם כפתור גדול, ומחוג למציאת תחנה, עם מנורה ירוקה מהבהבת.

 

הראדיו הצעיר והמודרני שמזכיר לי שאני מזדקן.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: