הקרב על נירים / שאול גבעולי

הקרב על נירים

שאול גבעולי - [נירים]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

כשהמצרים הגיעו, הקיבוץ כבר היה מוכן. כבר ידענו שאסור להישאר בעמדות כאשר הטנקים מתקרבים ומפגיזים, גם חדר הביטחון לא היה יכול לעמוד כנגד הפגזים...

איור מאת יעקב גוטרמן

קרונברג נהרג בתוך חדר הביטחון ב"מבטחים". לא נותר לנו אלא לחפור שוחות אישיות, הרבה שוחות. מסביב חרשנו היטב את האדמה החולית, שם קברנו מכלי גז שלא היה בהם שימוש, כי מוקשים לא היו לנו מספיק. אחר כך קברנו, חצי גלויים קופסאות שימורים וצלחות פח ועל הגדר מסביב תלינו שלטים "זהירות מוקשים"...

 

ביום שישי עוד עשינו מסיבה, תלינו את השלט "לא הטנק ינצח אלא האדם", הגיע גם צוות מוזיקלי של הפלמ"ח. למחרת התחיל הקרב הגדול. כשהמצרים הגיעו לגדר המקלען כבר נהרג והמקלע יצא מכלל פעולה. המפקד דודו וסגנו יגאל נהרגו, שלישי שקיבל פיקוד נפצע קשה. המצרים הגיעו לגדר בשורות, מאחוריהם שורת קצינים עם אקדחים כדי למנוע את בריחת חייליהם. באותם ימים ישנו עם בגדים והיינו מוכנים... כולנו, חברי הקיבוץ, עם עולים חדשים ופלמ"חניקים, ס"ה - 35 איש כמעט ללא נשק רק מעט רובים, מלמעלה הטילו ספיטפיירים מצריים פצצות של 50 ק"ג. הרעשת התותחים הייתה נוראית, 7 נהרגו כולל המפקד וסגנו... מרחוק צפו במחזה מאות ערבים, ישבו כאילו בתיאטרון... אמנון, בחור מרביבים ניסה שוב ושוב לחבר את האנטנה כך שמרגה האלחוטאית, שדיברה בבולגרית עם החטיבה ב"גבולות", חזרה להודיע שהמצב קשה, אך סירבה לשדר שהמצב אבוד.

 

ז'אקי, עולה חדש מצרפת ששרת ברסיסטנט הצרפתי והיה לו ניסיון קרבי, נעמד על הסוללה וצעק אלינו, "לירות על הקצינים" ואמנם הקצינים החלו להיפגע, והחילים המצרים החלו לסגת - "נירים" ניצלה. והכול לעיני המוני הערבים הכפריים שחזו בביזיון.

 

אמנם הייתה חסימה מצרית בין "גבולות" ל"נירים", אך כיתת פלמ"ח כאילו הצטרפה לערבים וכך לאחר זמן הגיעה אלינו. אצל קצין מצרי שבוי, מצאנו מסמכים על כך שהם בזבזו הרבה מדי פגזים והיו להם כ-30 הרוגים וכול הנשק שלהם עבר אלינו... אז הגיע ברן בג'יפ, הוא אמנם היה חבר "נירים" אבל כבר היה מפקד פלוגה בחטיבת הנגב. בדיוק אז תיקנו את חוטי החשמל שהדליקו נוריות קטנות לסימון לילי של תוואי הגדר לצורך אש אינפילדית שהיו מחוברים למכלי דלק ובטעות הופעל מוקש כזה על הג'יפ של ברן, אך הדלק לא ניצת...

 

המצרים התרכזו במשלט שצפה עלינו ממרחק של 4 ק"מ. חבר שלנו שסיים לעבוד בתע"ש, קיבל מתנה מרגמת 81 שעם 6 מטענים יכלה להגיע ל-2.7 ק"מ. ישבנו בבור מדופן עם המרגמה ואז צפינו במשהו מוזר במשלט המצרי... הוספנו עוד 6 מטענים ל-6 האוריגינליים, כיוונו ל-45 מעלות, וירינו... לאחר שתי דקות הפצצה נפלה בול על המשלט המצרי ופתחנו באש לעברם, כל 10 דקות פגז אחד, כי היו ס"ה רק 70 פצצות... המצרים ברחו... לראשונה הגיע אז יצחק שדה מפקד חטיבה 8 הוא היה בשוק כשראה איך אנו מפעילים את המרגמה... יצחק שדה שהתפעל מעמידתנו בקרב הביא לנו מתנה... מטול אנטי טנקים "פיאט".

 

אני שסיימתי קורס מכ"ים הוצבתי כמפקד הנקודה...

 

קיבלנו גרביים ממולאות בחומר נפץ שאפשר היה להדליק בגפרור, חפרנו שוחות מחוץ לגדר שם היו חברים מצוידים בגרביים האלה וגם בבקבוקי מולוטוב... וכך הקרבות נמשכו... אחר כך הושמדו 8 טנקים מצריים בכיוון של קיבוץ "מגן"...

 

"מבצע חורב", סיים את הקרבות הקשים שעברנו.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: