עד שילמד / שמאי גלנדר

עד שילמד

שמאי גלנדר - מזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: מיטב הכזב - 90 למזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

היום יש לנו מועצה, וכבר אין שיחת קיבוץ. אבל פעם היו שיחות קיבוץ, ועוד איך. בכל מוצאי שבת. ולמה במוצאי שבת? כדי שהפעילים שלנו, שכל השבוע לא היו בבית, יוכלו להשתתף בשיחה. ולשיחה באו כמעט כולם.

 

בשיחת קיבוץ השתתפו המונים. זה היה מעמד מכובד מאוד.

 

ואז, כשהיו מציעים את מישהו לתפקיד מרכזי, הוא היה קם ונואם נאום, כדי לשכנע את החברים שהוא לא מתאים. גם מפני שאנשים רצו להיות צנועים. אף אחד אפילו לא העלה על דעתו לקום בשיחת קיבוץ ולהציע לחברים שיבחרו בו. להפך, ומי שסרב הכי יפה - הוכיח בזה שהוא בחור טוב ומתאים, וצריך לבחור אותו. וכולם קיבלו את דין הקיבוץ.

 

יואב מילא שורה של תפקידים מרכזיים. הוא ריכז ועדות, והוא היה מזכיר, והוא היה מרכז משק. ופעם אחת הציעו אותו שוב, מיד לאחר שסיים תפקיד אחד, לחזור ולהיות מרכז משק. ויואב כעס מאוד. לא בהעמדת פנים. הוא באמת חשב שזה לא פייר, שחוזרים ומטילים עליו אחריות כזאת שוב ושוב.

 

והוא קם ונאם נאום ארוך מאוד.

והייתה דממה של חרדת קודש.

והוא הבין שבהתנגדות התקיפה שלו, הוא בעצם משכנע את הקיבוץ שצריך לבחור אותו.

וזה הרגיז אותו עוד יותר.

 

ואז הוא השתתק לרגע וצעק ברגש: כמה פעמים ועד מתי אתם חושבים שאפשר להטיל עליי את התפקיד הזה?

 

והייתה דממה נוראה.

 

אבל יגאל, שהיה שובב נוראי,  ישב בקצה האולם, וחיכה לרגע המתאים.

 

ויואב רצה לנצל את הרושם שהזעקה שלו יצרה, והוא חזר וקרא:

כמה פעמים? כמה פעמים ועד מתי אפשר להטיל עליי את התפקיד הזה?

 

ויגאל ענה מיד בקול רועם:

עד שתלמד!

 

והיה רגע של דממה נוראה, ואחר כך פרץ צחוק אדיר, שנשאר מוקלט בתוך הקירות של חדר-האוכל עד היום הזה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: