יין משומר / שמאי גלנדר

 

יין משומר

שמאי גלנדר - מזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: מיטב הכזב - 90 למזרע

 

היו ימים, שחברים התמסרו לייצור יינות באופן פרטי.

איור מאת יעקב גוטרמן

השומר הצעיר לא שותה אלכוהול, אבל החברים שייצרו יינות כבר היו אז שומרים לא כל כך צעירים.

היו להם מזקקות בכל מיני פינות חבויות בקיבוץ, והם ידעו לארגן לעצמם את כל המכשירים ואת כל הצינורות, והשיגו בקבוקי זכוכית ענקיים, וגם השיגו כמויות עצומות של כוהל נקי, וחומרים משמרים וכל מה שצריך.

ואף אחד לא שאל מניין ואיך.

הם ייצרו יין ענבים ויין אשכוליות והיו כאלה שייצרו סליבוביץ וליקרים.

ומי שהיה מיודד עם אחד היצרנים, היה מוזמן בסודי סודות לבוא ולטעום את טעם החטא.

וכל מי שהיה לו קצת דמיון, היה מוכן להעיד בשבועה, שאכן, התוצרת מזכירה משהו משובח ואמיתי.

האמת, שכמעט כל היינות האלה היה להם טעם של צרות צרורות, ומי שטעם מן הסליבוביץ, אפילו טעימה קטנה, הלך במשך שבוע ופיזר גרעפצים בטעם של סליבוביץ, עד שאי אפשר היה לעמוד על ידו, ומסוכן היה להדליק על ידו גפרור.

חברים רבים פיתחו חוש התגוננות. הם ידעו שאסור לעבור לפנות ערב בקרבת החדר של אחד היצרנים, שמא יזדמנו לבוא ולטעום. אבל פה ושם קרה, שמישהו הצליח להוציא יין לא כל כך נורא.

ובין היצרנים הגדולים היו אהרן, אבא של אילנה, וזיומה, אבא של נועה ומי שהיה גדול שומרי העמק מייד אחרי אלכסנדר זייד.

אהרן וזיומא נכנסו לשותפות, והם מצאו להם מקום מסתור, ועמלו בו ערבים ארוכים מאוד.

ובקרבת מקום, כמעט בשכנות, ארגן לו גם מנדל וולף מזקקה משלו.

ויום יום הלכו שני השותפים וצפו בערגה ובעדנה במיכל הזכוכית הענקי ההולך ומתמלא.

יום יום הם רקמו חלומות על השבחים והכבוד שיפלו בחלקם, ועל כל החברותא שתשגשג סביב המשקה המעולה.

אבל יום אחד הם הבחינו, שהמפלס שבמיכל כבר לא עולה.

וכך היה גם למחרת וגם למחרתו.

ואחר כך הם ראו שלא רק שהמפלס לא עולה, הוא אפילו יורד.

זיומא, שהיה שומר ערמומי, קרץ לאהרן, והם עשו במיכל חריץ דקיק ובלתי מורגש, בגובה המפלס.

ואחר כך הם התגנבו אל המזקקה המחתרתית של מנדל וולף, ועשו חריץ קטן ובלתי נראה במיכל שלו.

ולמחרת, הם שבו וראו, שהמפלס של מנדל וולף עלה בדיוק באותה מידה שהוא ירד במיכל שלהם.

ואז הם החליטו לחכות עוד יומיים-שלושה, וכשהיו בטוחים שהגניבה כבר מצדיקה פעולת תגמול, הם הלכו וינקו מן המיכל של מנדל וולף כמות לא גדולה, וכדי למלא את החסר, הם השתינו לו לתוך המיכל.

ככה עשו עד שנגמר תהליך הייצור.

הם לא גילו את סודם לאף אחד, אבל בכל פעם שהיה להם חשבון עם מישהו, הם קראו לו ושכנעו אותו בסוד, שילך אל מנדל וולף ויבקש לטעום מן היין המשובח שלו, מפני שהיין של מנדל וולף אין כמוהו בכל הקיבוץ כולו.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: