רחל משיאה את בתה / שמאי גלנדר

 

רחל משיאה את בתה

שמאי גלנדר - מזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: "מיטב הכזב - 90 למזרע"

איור מאת יעקב גוטרמן
החגיגות הגדולות ביותר שהיו אי פעם בקיבוץ היו מסיבות חתונה. היום הכנת חתונה היא עניינה של המשפחה המתחתנת. וכמובן, ישנם חברים שמתנדבים לעזור. אבל בשנים קודמות, חתונה הייתה קודם כל עניינו של הקיבוץ כולו. היום, איש ואישה שמחליטים להתחתן, מחליטים בעיקר להקים משפחה, להוליד ילדים, וכמובן, לקבל הרבה מתנות מכל המוזמנים. אבל בשנים ההן, איש ואישה שהחליטו להתחתן, החליטו קודם כל להקים תא נוסף במשפחת הקיבוץ. כי כל החברים היו שייכים לקיבוץ, והקיבוץ היה עשוי תאים תאים, כמו כוורת של דבורים בערך, ולהקים משפחה פירושו להקים תא משפחתי בקיבוץ.

 

ולכן, כל הקיבוץ ראה את עצמו אחראי להכין מסיבת חתונה יפה ושמחה, שכולם ירגישו בה כמה כולם שמחים שנוסף עוד תא חדש למשפחת הקיבוץ. וכמובן, כדי שזו תהיה חגיגה גדולה מאוד, חיכו עד שלפחות ארבעה או חמישה זוגות יחליטו להתחתן. כי למסיבה כזאת הכינו תכנית עשירה מאוד, והכינו שולחנות ערוכים כמו לסדר פסח ואפילו יותר, והכינו הרבה מאוד מופעים. היו מופעים של ריקודים, הציגו הצגות קצרות שנקראו "מערכונים", והופיעו זמרים בהרכבים שונים, וכמובן, היו גם נאומי ברכה, רציניים והיתוליים.

 

ואחר כך היו ריקודים. תמיד אומרים "עד אור הבוקר", אבל אולי בימים ההם אור הבוקר הופיע יותר מוקדם. זה מפני שכל החברים שמחו בחלקם, ושמחו שהם בונים עתיד יותר טוב, ולכן הם ראו את האור זמן רב לפני שרואים את האור בימינו. אז רקדו עד אור הבוקר.

 

ומכיוון שהשקיעו כל כך הרבה בהכנת חגיגת חתונה, רצו שזו תהיה הזדמנות להציג את יופיו של הקיבוץ ואת יופיים של החברים - בפני קהל רב ככל האפשר. שכמעט כל המדינה תדע שאין כמו הקיבוץ, וכולם יראו כמה טוב וכמה יפה כשמתחתנים אצלנו. ולכן, למסיבת חתונה הוזמנו אורחים רבים ככל האפשר. חוץ מן האורחים האישיים, משפחה וחברים, הוזמנו גם הקיבוצים השכנים, או לפחות נציגים. והיה שמח מאוד.

 

וחשוב לדעת, שבימים ההם, להזמין אורחים זה היה עסק לא פשוט. היום יש כמעט לכל אחד מכונית פרטית, ואם אין לו - הוא יכול לקבל מכונית של הקיבוץ, והוא יכול לחזור הביתה כתום החגיגה, בייחוד אם הוא לא רוקד עד אור הבוקר. אבל בימים ההם רק לאנשים מעטים מאוד, חשובים במיוחד או עשירים במיוחד, הייתה מכונית. כל האחרים לא הייתה להם ברירה אלא להישאר ללון בקיבוץ ולחזור הביתה למחרת.

 

וגם זה לא היה פשוט. כי הדירות בימים ההם היו קטנות מאוד. לכל משפחה היה רק חדר אחד. נכון, שבימים ההם היה בקיבוץ תפקיד שנקרא "סדרן אורחים". בימים ההם, כל חבר שיצא לחופש או לנסיעה, ונעדר מן הבית לילה אחד או יותר, היה חייב להשאיר את המפתח של החדר שלו בידי סדרן האורחים, והוא, סדרן האורחים, נתן את החדר הפנוי לאורחים שהגיעו לקיבוץ. זאת אומרת, מי שקיבל אורחים מסר על כך לסדרן האורחים, והוא החליט איפה לשכן את האורחים שלו. המנהג הזה נמשך עד שלחברים נמאס, ורוב החברים כבר לא הסכימו שאנשים זרים יוכלו להשתמש ברכוש הפרטי שלהם. מובן, שזה קרה כשכבר התחיל להיות לחברים רכוש פרטי. ויש אומרים, שהמנהג הזה נפסק כאשר יום אחד חזרה משפחה אחת משבוע של נופש, וגילה שהאורחים שקיבלו את החדר שלהם השתמשו במצעים שלהם ואפילו לא טרחו להחליף אותם.

 

ובכל זאת, בחגיגת חתונה אף חבר, כמעט, לא נסע ולא עזב את הבית, ולכן לא היו חדרים פנויים לשכן את האורחים, וכמעט בכל דירה הצטופפו המונים, חוץ מאלה שרקדו עד אור הבוקר.

 

ומכל זה מובן, שמסיבת חתונות היה מבצע, שהכנתו דרשה זמן רב מאוד, לפעמים אפילו חודשים אחדים. ובימים ההם אילנה ושמאי עוד לא היו נשואים. הם היו חברים, אילנה עבדה כמטפלת ושמאי למד באוניברסיטה בירושלים ובא למזרע בסופי השבוע, בימי חמישי בערב, בשעה די מאוחרת.

ויום אחד, כשחזר קצת לפני חצות מירושלים, חיכתה לו בחדר רחל, אמה של אילנה, ואחרי שברכה אותו, אמרה לו:

 

-          חיכיתי שתבוא כדי להגיד לך, שמחר , יום שישי, יש מסיבת חתונה בקיבוץ. אולי לא ידעת, אבל מכינים את החגיגה כבר זמן רב. וישנם ארבעה זוגות שמתחתנים. ומועדת תרבות באו אליי ואמרו לי: הלוא אילנה ושמאי חברים כבר זמן רב, והם בוודאי יתחתנו. אז למה שלא יצטרפו ויהיה זוג חמישי שיתחתן? ואני אמרתי להם שבסדר.

-           

כך אמרה רחל, והמשיכה:

-          אמרתי להם שבסדר, כי אני יודעת שלהכין מסיבת חתונה זה עניין ארוך וקשה, ועד שיהיו שוב ארבעה או חמישה זוגות, מי יודע כמה זמן יעבור, ולכן הודעתי להם שאתם מתחתנים מחר. כבר יש מודעות יפות בחדר האוכל והתוכנית כולה מוכנה, ואני הזמנתי את המשפחה ואת החברים שלי.

 

וכך אילנה ושמאי התחתנו והם חיים באושר, ועכשיו גם קצת בעושר, עד היום הזה. נכון, שבימים ההם עוד לא היה טלפון, ושמאי אפילו לא הספיק להודיע להורים שלו, שגרו בתל-אביב, שמחר הוא מתחתן. ובגלל זה עשו לשמאי ואילנה עוד מסיבה צנועה לאחר זמן מה, ליד החדר של רחל ואהרן, ואחר כך גם עשו עוד טקס אצל הרבי בתל-עדשים, ואחר כך עוד מסיבה גדולה בתל-אביב, והחגיגות נמשכו בלי סוף, אבל רחל ידעה שהחתונה של אילנה זה המבצע שלה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: