מפקד חגיגי / שמאי גלנדר

מפקד חגיגי

שמאי גלנדר - מזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: מיטב הכזב - 90 למזרע

 

כל מיני מחסנים היו במזרע.

איור מאת יעקב גוטרמן

היה פעם אולפניסט, שהתקשה להבחין בין המחסנים השונים, וכשלמד את השמות, בא בשמחה ודיקלם: "יש מחסן בגדים, יש מחסן מטבח, יש מחסן פירות ויש מחסן תערובות ויש מחסן סגור".

 

מחסן סגור, כי המחסן הכי מבוקש, שהיה מחסן הכולבו, שהפך להיות חלק מהמרכולית, היה סגור בכל פעם שהמחסנאי נסע לקנות מצרכים. ולא היו ימים קבועים, או שלפעמים הוציאו את המחסנאי לעבוד במקום אחר כי היו בעיות של סידור עבודה, וחברים הגיעו למחסן ומצאו פתק: המחסן סגור. ולכן חשב האולפניסט שזה שמו של המחסן. היום כבר אין לנו אולפניסטים, וזה סיפור בפני עצמו.

 

אבל המחסן בה"א הידיעה היה המחסן של שקי התבואה והתערובות ועל המחסן הגדול הזה שלט ביד רמה דדי, הוא זאב כץ. דדי היה איש גדול ורב עוצמה. הוא אהב משמעת והומור, והוא מיזג את שניהם בדרך מיוחדת מאוד. נער שעבד אצלו ולא היה ממושמע מספיק, נתפס על ידי דדי, שקשר את שתי ידיו לאחור ותלה אותו על אחד ממרישי התקרה. ולפעמים הוא היה מספר לתלוי בדיחה או מדקלם לו חמשיר. זה הצחיק מאוד את דדי, וגם את הנערים האחרים שלא רצו להיתלות גם הם.

 

העבודה במחסן התערובות הייתה קשה מאוד. היו שם כמויות אדירות של שקים, והיה צורך למלא, לתפור, לקשור ולהעמיס ולסדר הכל בערימות גבוהות, וכל זה באבק נורא שזרם בעוצמה מן המגרסה ומן המערבלים.

 

וכשנדמה היה שיום העבודה הגיע לקצו, באה משאית ענקית, סמיטריילר, עמוסה שקים של פוספאטים, של גרעינים או של מכה רעה אחרת, והיה צריך לפרוק הכל ולסדר בערימות. ולעתים, תוך הליכת שווי משקל על קרש-גשר גבוה.

 

חברים שחזרו מהעבודה במטעים או במספוא או ברפת והזדמנו לאזור, נקטפו באמצע ההליכה וגויסו לעזור ולפרוק את המשאיות.

 

ועל הכל שלט דדי ביד רמה ובהומור.

 

אבל המחסן היה צפוף מאוד והיה קשה לשמור על ערימות ישרות ולפעמים קרה שנשמטו שקים מערימה אחת והתערבבו עם ערימה שנייה, ולמרות שדדי היה ייקה ממש,  הוא לא הצליח לשמור על סדר במחסן האימים הזה. ולכן, אחת לחודשיים בערך, כשכבר לא הצליח לדעת מה הולך להיגמר ומה צריך להזמין, היה הכרח לעשות סדר יסודי במחסן וזה היה ממש יום הדין.

 

ולצורך המבצע הזה אספו לפחות חמישה או שישה בריונים נוספים, ואת כל הנערים הבריאים מחברת הנוער ומהמוסד, ודדי התייצב ביום שלפני יום הדין אצל סדרן העבודה והודיע לו שלמחרת הוא עושה סדר במחסן, וסדרן העבודה היה נכנס לדיכאון עמוק או להשתוללות איומה, כי מאיפה הוא ייקח מהיום למחר כל כך הרבה עובדים.

 

יום אחד הגיע היום הנורא, וסדרן העבודה היה מרומי. כל סדרן עבודה היה מלך הקיבוץ, אבל מרומי היה מלך מלכי המלכים. דרך סידור העבודה הוא ניהל את כל הקיבוץ. אפילו הגזבר והמזכיר סרו למשמעתו. אז עוד לא המציאו את התפקיד של מרכז המשק, ולא ידעו מה זה מנהל קהילה ומנהל פר"ח.

 

מרומי היה איש אחראי מאוד ולא אהב שאחרים יגידו לו מה צריך לעשות ומתי ואיך. ולכן כשבא דדי אל המשרד של מרומי והודיע לו שלמחרת הוא עושה סדר במחסן, ושמצדו שלא יבשלו במטבח ושלא יקטפו במטעים ולא יחלבו את הפרות המטומטמות, וגם הכריז שהוא בטוח שהתרנגולות האידיוטיות ימשיכו להטיל ביצים גם אם הלולנים לא יסתובבו להן בין הרגליים ויעשו רושם, ושמצדו העיקר שמחר יהיו לו לפחות עשרים עד עשרים וחמישה אנשים במחסן, כי אחרת תהיה קטסטרופה -  הסתכל עליו מרומי במבט קר ומלא בוז. דדי פירש את המבט הזה כהסכמה, כי אף אחד עוד לא התנגד לדברים שהוא אמר, והלך לו.

 

ולמחרת בא דדי למחסן והוא חגיגי מאוד, ובפתח חיכו לו נער אחד מחברת הנוער, לא גדול במיוחד, ואולפניסט אחד עם יד חבושה.

 

"איפה כולם?" שאל דדי.

"כולם לא בא", אמר האולפניסט.

"בוא אתי", אמר דדי.

 

והוא הוליך אותם למשרד של סידור העבודה.

 

בשעת הבוקר המוקדמת היו שם רק רכזי ענפי השירות, שבאו לצעוק מדוע לא קיבלו את כל העובדים שדרשו, ולכן, חוץ מן האקונומית, מרכזת מחסן הבגדים, שלוש גננות ושש מטפלות, היה שם שקט יחסי, שהתגבר עוד יותר כשנכנס דדי.

 

"מרומי", אמר דדי בקול הבס שלו, "אני מבקש שתתן לי את הדגל האדום, את הדגל הלאומי, ותכין לי גם תוף וחצוצרה".

"לכבוד מה?" שאל מרומי המופתע.

"אני רוצה לעשות מפקד חגיגי של כל הפועלים שנתת לי", ענה דדי.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: