איציק כוכב עליון / שמאי גלנדר

 

איציק כוכב עליון

שמאי גלנדר - מזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: "מיטב הכזב ב- 90 למזרע"

 

איור מאת יעקב גוטרמן

היו ימים שהציגו במזרע הצגות. הצגות גדולות והצגות קטנות.

 

ההצגות הגדולות היו אירוע בפני עצמו, וכבר סיפרנו עליהן במקום אחר. רק נזכיר, שבלי שום סיבה מיוחדת, היה הבמאי שלנו, חנוך פז, מחליט שהגיע הזמן לעשות הצגה, ודי בקלות הוא היה מצליח לארגן כמה עשרות חברים, לפעמים קרוב למאה, שישתתפו בהצגה.

חברים אהבו לעשות תיאטרון.

כי בהצגה כל אחד יכול להיות מישהו אחר, אפילו אם לא מלך.

וטלוויזיה לא הייתה, ועבדו קשה, וגם אהבו לבלות ביחד.

גם התרגלו להיות ביחד. כי למשל, לא היו מקלחות בחדרים של החברים.

ובשביל להתקלח, היה צריך לצאת מן החדר וללכת מרחק מה למקלחת הציבורית, שהייתה בכל שכונה, ושם פגשו את כל החברים מן השכונה בגודל טבעי.

ומי שלא השתתף ממש בהצגה, עזר בהכנת כיבוד, תפאורה, הסעות ותפירת תלבושות והקמת תפאורה.

ואת ההצגות שהפיק חנוך פז הציגו בגורן יזרעאל, שהיה האמפיתיאטרון הכי נפוץ בעמק. 

היו בו כאלפיים מקומות ישיבה, ומן השורות האחרונות ראו גם את ההצגה וגם את כל המכוניות שעברו בכביש, ואת הירח והכוכבים.

וכשעשו הצגה, באו אורחים מכל הארץ, וגם שחקנים מפורסמים מאוד, כי חנוך פז הכיר את כולם וקרא להם בשמות הפרטיים שלהם והם ראו בזה כבוד גדול.

וההכנות להצגה גדולה נמשכו שבועות רבים, ובשבועות האחרונים בילו כל המשתתפים לילות שלמים על הבמה או מאחוריה או בין הספסלים, ומייד אחרי החזרה הלכו לעבוד.

חנוך פז בחר את ההצגות לפי מספר המשתתפים, ומחזה שהצריך פחות משלושים וחמישה משתתפים בתוספת תזמורת ולהקת מחול, נחשב אצלו למחזה קאמרי.

ובקיבוץ, כששאלו מישהו איזה תפקידים הוא מילא בעבר, התכוונו לתפקידים בהצגות.

אבל היו גם הצגות קטנות יותר.

ואת ההצגות הקטנות הציגו במסיבות פנימיות, או בחתונות.

והיו אז הרבה מאוד מסיבות פנימיות, וגם בחתונות עשו תוכנית של ממש. ומסיבת חתונה בלי מערכון נחשבה למסיבה חלשה.

ופעם, לכבוד מסיבה כזאת, כתב טושק הצגה קצרה, בשם "שלגיה ושבעת הגמדים".

לא, זה לא הסיפור שאתם מכירים. זה היה סיפור על הקיבוץ. הגמדים היו כמובן הבחורים הכי שמנים והכי בריונים במזרע, והמחזה כולו היה פארודיה על ההווי. והיה לו תוכן עמוק ומוסר השכל.

מלבד שבעת הגמדים היה צורך למצוא גם שלגיה אחת ומכשפה אחת וצייד ונסיך וכמה רקדניות שיהיו פרחים ביער ואפילו שני בחורים שיהיו פרפרים.

ולכל התפקידים נמצאו מתנדבים בלי שום קושי.

אבל בהצגה שכתב טושק היה גם תפקיד של ירח.

והתפקיד של הירח היה לא כל כך נעים. הוא היה צריך לעמוד כל ההצגה על סולם גבוה, להסתכל למטה ולעשות פרצופים, ולא להגיד שום דבר, ורק בסוף בסוף, הוא היה צריך לרדת ולדקלם שמונה שורות שהכילו את מוסר ההשכל.

ואף אחד לא רצה להיות ירח.

ואז נזכרו באיציק. איציק היה מוכן לעשות כל דבר בקיבוץ בלי שום בעיות.

בתנאי שיהיה בזה אתגר. דברים בלי אתגר לא היו בשבילו.

לתקן טרקטור מקולקל, כל אחד יכול. אבל אם רצו שאיציק יתקן טרקטור, היו צריכים לבוא אליו ולהגיד לו בערך כך:

"שמע, איציק, הטרקטור הזה, אף אחד לא יודע מה קורה איתו, אבל אף אחד לא מצליח לתקן אותו".

ואז איציק היה אומר משהו כמו:

"מה זאת אומרת לא מצליח?"

ואז התשובה הייתה צריכה להיות:

"לא מצליח וזהו. ואני בטוח, שגם אתה לא תצליח".

ואיציק היה אומר:

"אני לא אצליח, מה?" ואז היה צריך להסתלק מהר ולהשאיר אותו עם הטרקטור.

 

וככה תיקן איציק פנצ'רים, הרים משאות כבדים, עשה תורנויות כפולות ונודב למשימות בלי סוף.

אבל להצגות, משום מה, לא גייסו אותו, ובכרטיס שלו לא נרשם שום תפקיד דרמטי.

ומישהו נזכר שאם ככה, אז איציק צריך להיות הירח.

ובארוחת צהריים אחת בא אליו מישהו מהמארגנים ואמר לו ככה:

"אני כבר עשיתי בחיים שלי עבודות קשות. אבל אני אומר לך, שהדבר הכי קשה שיצא לי אי פעם, זה לעמוד בראש סולם במשך שעה ויותר. זה ממש נורא".

ואיציק אמר:

"מה הבעיה לעמוד בראש סולם במשך שעה?"

 

וככה איציק מצא את עצמו מגויס לתפקיד של הירח בהצגה על שלגייה ושבעת הגמדים.

כאן המקום לספר, שאיציק לא היה מתמודד סתם ככה עם כל מיני משימות. הוא היה צריך למצוא תמיד שיטה משלו. והלוא זה טעם החיים.

ולכן, הוא מצא לעצמו גם שיטה איך לשחק את תפקיד הירח.

"אתם חושבים שאני השתגעתי ללמוד בעל פה שמונה שורות עם חרוזים? אני מצאתי פטנט".

והוא הסביר למי שרצה לשמוע, מה הפטנט שלו. כדי להיות ירח אמיתי יש לו גלימה גדולה עם שרוולים ארוכים ורחבים. ועל הראש כובע צהוב בצורת חרמש של ירח.

וכשהוא יֵרד מן הסולם בסוף ההצגה בשביל לדקלם את מוסר ההשכל שלו, הוא ישלב את ידיו, ועל השרוול הרחב של הגלימה הוא יצמיד בסיכות פתקה עם הטקסט.

ואף אחד לא יראה שהוא בסך הכל קורא מן הנייר.

בערב ההצגה כבר ידע כל הקיבוץ שאיציק עומד להפתיע בתפקיד הירח.

ובמשך כל ההצגה היה מתח קשה מנשוא. איציק עמד כל הזמן בראש הסולם בלי לנוע ועל פניו הבעה של ירח מקצועי.

 

עד שהגיע הרגע המיוחל. ההצגה הגיעה לסיומה והירח עמד לרדת מן הסולם.

בצעדים חינניים ביותר ירד איציק שלב אחרי שלב.

אבל השרוול הרחב של הגלימה נתפס בשלב העליון, וכשהוא משך משיכה קלה כדי לשחרר אותו, נתלש הפתק עם החרוזים הכתובים, והתחיל לעוף כמו נוצה קלה, כמו פתית שלג, ועף לאחת מפינות הבמה.

 

ואיציק לא הרגיש ולא ראה. הוא צעד אל קדמת הבמה, שילב את ידיו ממש כמו ירח, הביט אל השרוול, פתח את פיו ומאומה לא יצא, כמובן.

ועד היום הזה הקיבוץ נשאר בלי מוסר השכל.

אבל למחרת בארוחת הבוקר ישבו ביחד ולטר שפנגנטל וכמה ליצנים, ופתאום אומר ולטר:

"בואו ניגש לראות, אם איציק כבר גמר לדקלם את התפקיד שלו".

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: