הסוס והתוצרת שלו / שמאי גלנדר

 

הסוס והתוצרת שלו

שמאי גלנדר - מזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: "מיטב הכזב - 90 למזרע"

איור מאת יעקב גוטרמן

יחסים בין שכנים הם דבר מסובך מאוד. קשה מאוד להסביר מדוע שני שכנים מסתדרים ביניהם וחיים בשלום ועוזרים זה לזה בשמחה, בעוד ששני שכנים אחרים אפילו לא מדברים זה עם זה וכל אחד מהם מנסה למרר את חייו של השני. אבל ככה זה לא רק בין בני אדם בודדים כי אם גם בין מדינות ובין יישובים. ככה זה גם עם הקיבוץ שלנו. שכן קרוב שלנו הוא קיבוץ גניגר, ולאורך כל השנים היו לנו יחסי שכנים טובים מאוד, והייתה עזרה הדדית בין שני הקיבוצים. לעומת זאת, עם קיבוץ שריד, שגם הוא שכן שלנו, היו כל מיני קשיים ובעיות, וכמו שכבר אמרנו, קשה מאוד להסביר מדוע זה ככה. נכון ששני הקיבוצים עשו גם דברים לא מעטים בשותפות. אחד מהם, למשל, הוא מוסד "עמקים", שהשותפים הראשונים בו היו מזרע, שריד, מרחביה ושער העמקים. אבל בכל זאת, גם אם זה לא נשמע כל כך יפה, במזרע לא אהבו כל כך את שריד, ובשריד לא אהבו כל כך את מזרע.

 

הוותיקים שלנו נהגו לספר שכל זה התחיל בגלל מעשה בסוס.

 

כלומר, בימים שעוד לא היו מכוניות, חוץ, אולי, מטנדר אחד ומשאית אחת, וכמעט כל ההובלות נעשו בסוסים רתומים לעגלות. כלומר, הסוס היה כלי תחבורה חשוב וחיוני ובהתאם לכך, החברים כיבדו את הסוסים והחשיבו אותם מאוד.

 

ובכל זאת, יום אחד ברח אחד הסוסים של מזרע.

 

וכדאי לדעת, שסוס לא בורח סתם.

כמו בן אדם, גם סוס בורח כשלא נוח לו במקום שהוא נמצא. משהו מציק לו. למשל, המקום צר לו ואין לו מספיק מרחבים. אבל סוס לא מבקש שנת חופש וגם לא מודיע על עזיבת הקיבוץ. הוא פשוט בורח.

 

והסוס של מזרע פשוט ברח לעבר השדות של שריד.

ואנשי שריד מצאו אותו.

והם ידעו שהסוס הוא של מזרע.

 

איך הם ידעו?

 

אני חושב שככה זה אצל שכנים שלא כל כך אוהבים זה את זה: כל אחד מהשכנים האלה יודע מה לא טוב אצל השכן שלו. מי חולה, מי נכשל במשהו, מי הסתכסך עם בת הזוג שלו ועוד ועוד.

ובשריד ידעו מיד שהסוס ברח ממזרע.

ובמזרע ידעו שהסוס הגיע לשריד.

והמנהלים של מזרע שלחו מכתב לשריד וביקשו שיחזירו להם את הסוס.

ושריד, כמובן, לא רצו להחזיק ברכוש גנוב. הם ידעו שהם יחזירו את הסוס כאשר חברי מזרע יבואו לקחת אותו.

 

אבל הם ענו למזרע במכתב.

במכתב הם הודיעו למזרע שהסוס, במשך הזמן שהוא שהה בשריד, אכל חציר וקש ואולי גם קצת סלק סוכר, ולכן הם הגישו להנהלת מזרע, שעדיין נקראה אז מזכירוּת, חשבונית על כל מה שהסוס אכל במשך שהותו בשריד (יום אחד ואולי יומיים).

 

אבל גם במזכירות של מזרע היו אנשים חכמים. הם כתבו מכתב תשובה לשריד ובו נאמר שהסוס, בזמן ששהה בשריד, לא רק אכל ושתה אלא גם עשה את הצרכים שלו. והצרכים של סוס הם כמובן זבל, שאפשר לזבל בו את השדות ואת הגינות. המזכירות של מזרע לא התעצלה ועשתה חשבון כמה זבל מייצר סוס במשך יממה, והגישו חשבונית לקיבוץ שריד.

 

הסוס הוחזר, אבל אני חושב שעד היום קיבוץ מזרע חייב לשריד דמי סעודה של סוס, וקיבוץ שריד חייב למזרע דמי זבל של סוס. המנהלים של שני הקיבוצים היו אז בסך הכל כבני עשרים, אולי קצת יותר ואולי קצת פחות, אבל היום כבר אין את מי לשאול מה בדיוק היה הסוף. מה שכן, עוד היום, כשיש איזו התחשבנות בין מזרע ושריד, יש מי שאומר: הכל התחיל בסיפור עם הסוס.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: