יחי המתים! / שמאי גלנדר

 

יחי המתים!

שמאי גלנדר - מזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

כבר סיפרנו על רחל, שהייתה הולכת באדיקות רבה לכל שיחת קיבוץ. לא רק היא.

איור מאת יעקב גוטרמן

כל החברים, ובייחוד הותיקים, התייחסו אל שיחת הקיבוץ כאל דבר מקודש. מי שלא התמיד ללכת לשיחת הקיבוץ, משהו לא היה בסדר אתו. ושיחת הקיבוץ התקיימה בכל מוצאי שבת כדי שהפעילים ושני עובדי החוץ יוכלו להשתתף בשיחה.

אבל במוצאי שבת גם התאספה המשפחה של רחל.

בימי שישי אחרי הצהריים התאספה כל המשפחה אצל רחל ואהרון, ושם בילו עד שהלכו לקבלת שבת.

אבל במוצאי שבת הלכו רחל ואהרן אל אילנה ואלי.

ואלה היו מפגשים משפחתיים נעימים מאוד.

הייתה ארוחת ערב דשנה מאוד, וסיפרו כל מה שקורה.

ובשמונה וחצי, בערך, רחל כבר נכנסה לנמנום קליל.

אבל בתשע בדיוק היא התנערה בחרדה, הסתכלה בשעון, תקעה מרפק חד-משמעי לאהרן שלה, ואמרה:

"אהרן! (במבטא הפולני זה היה: "ארֶן"), "ארן! קום! הולכים לשיחה".

והם קמו, היא בחגיגיות החלטית ואהרן קצת בלי חשק, והלכו לשיחה.

אבל פעם אחת ביטלו את השיחה.

כי באותו שבוע נפטר אחד החברים, וכשהיה אבל, לא קיימו שיחות.

ולכן, באותו שבוע, רחל ואהרן ישבו אצלנו עד לשעה מאוחרת מאוד, והיה לכולנו נעים מאוד.

אבל שבוע לאחר מכן, הכל חזר למסלולו.

בשמונה וחצי שקעה רחל בתנומה והתחילה לנקר.

אבל בחמישה לתשע היא התעוררה, הסתכלה בעייפות בשעון, ואמרה בעצב:

"מה, אף אחד לא מת השבוע?"

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: