עזרא אשל מברך את מרדכי אורן / שמאי גלנדר

עזרא אשל מברך את מרדכי אורן

שמאי גלנדר - מזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: "מיטב הכזב ב- 90 למזרע"

 

מרדכי אורן היה האסיר הכי מפורסם בארץ ואולי בעולם המערבי כולו. הוא נאסר בצ'כוסלובקיה בימי המשטר הקומוניסטי, והואשם בריגול לטובת האימפריאליזם והציונות.

איור מאת יעקב גוטרמן

זה היה בימים שעוד היה אימפריאליזם וגם הייתה ציונות, וזה היה כמה שנים לפני שהקומוניזם ניצח סופית והשתלט על העולם בתור משטר צודק וסופי.

מרדכי אורן ישב בבית הסוהר ועבר עינויים וסבל רב.

מרדכי אורן היה עיתונאי ב"על המשמר" ופעיל במפלגה.

ושמו של מרדכי אורן העלה את מזרע על המפה.

זה היה לפני שהקימו את מעדני-מזרע.

היו נהגים של אגד שעצרו בתחנה שלנו והכריזו: "בית אורן!"

וכל פעם שהוזכר שמו של מרדכי אורן ברדיו או בעיתונים התמלאנו כולנו גאווה וגם צער.

בכל סדר פסח היה הקטע הכי מרגש כאשר הקריין שלח ברכה ממרחקים למרדכי אורן.

ויום אחד בא הרגע המיוחל. מרדכי אורן קיבל חנינה ושוחרר. ומי שלא ראה את שמחת שחרורו של מרדכי אורן, לא ראה שמחה מימיו. החב"דניקים עם המשיח יכולים לבוא אלינו וללמוד איך שמחים ואיך עושים קבלת פנים. הם לא באו ללמוד והמשיח שלהם לא בא.

על הדשא שלנו שלפני חדר-האוכל ישבנו ערב, ערב, במשך שבעה ימים ושבעה לילות, על יד כל האנשים החשובים והמפורסמים.

מוסדניקים הסתובבו בהערצה על יד אורי אבנרי, שהיה אז העורך של "העולם הזה", השבועון הכי נפוץ והכי מעניין והכי פורנוגראפי בארץ.

יעקב חזן נאם פעמיים.

משה שרת, שר החוץ, נאם וגם רקד הורה, ועל ידו רקדה רגה אורן, רעייתו של מרדכי, שגם היא הייתה פעילה במפלגה ובקיבוץ הארצי.

שבעה ימים ושבעה לילות נמשכה ההילולה עד אור הבוקר.

כל המפקדים בצה"ל נתבקשו לשחרר את חיילינו, כדי שיוכלו להשתתף בשמחה.

והמפקדים שחררו את כולם.

וגם עזרא אשל קיבל חופש.

נתנו לו "אפטר" לשתים-עשרה שעות, כדי שייסע ויברך את מרדכי אורן.

עזרא אשל שירת אז בשריון וישב באיזה חור נידח בנגב. עם רדת החשיכה הוא יצא לדרך בטרמפים, וכל הדרך עשה לעצמו חזרות איך הוא יברך את מרדכי אורן.

זה היה ביום השביעי והאחרון של השמחה. וכבר הייתה קצת עייפות, וזה נגמר בשתיים בלילה במקום בארבע. ועזרא הגיע קצת אחרי שתיים.

ולימים, הוא סיפר לחבר'ה שלו:

"נסעתי כל הלילה. שש שעות לכל כיוון. באתי למזרע, מצאתי המון ניירות על הדשא. אכלתי וופלה אחת שנשארה, וחזרתי לבסיס. ועד היום עוד לא אמרתי שלום למרדכי אורן".

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: