דגל אדום / שמאי גלנדר

 

דגל אדום

שמאי גלנדר - מזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: מיטב הכזב - 90 למזרע

 

פיני אהב מאוד את הדגל האדום. הדגל האדום היה בעיניו סמל של העולם החדש. עולם שאין בו עניים ועשירים. הוא גם האמין שאם לא יהיו עניים ועשירים, גם לא יהיו טובים ורעים כי כולם יהיו טובים. הוא גם האמין שבעולם החדש לא יהיו כל מיני עמים כי כולם יהיו עם אחד.

איור מאת יעקב גוטרמן
   

ולכן הוא חשב שדגל לאומי זה משהו שמסמל רעיון שיעבור מן העולם בקרוב, ושבכלל, דגל לאומי זה סמל של הגלות ושל אנשים שיש להם מחשבות ישנות.

 

יגאל לא אהב את הדגל האדום. הוא אהב את הדגל הלאומי. הוא חשב שהדגל הלאומי מסמל את ההתחדשות של העם שלנו על אדמתו, ושדגל אדום זה משהו ששייך לגולה הרחוקה, לעמים שחיים רחוק, באירופה, ומדברים פולנית ורוסית ולא יודעים מה זאת מולדת חדשה.

 

פיני גם אהב מפקדים חגיגיים וסיסמאות אש. יגאל לא אהב מפקדים ושרף כל מיני דברים בלי שום סיסמאות.

 

יגאל היה צעיר מפיני בשלוש שנים בערך, אבל שניהם, גם פיני וגם יגאל, היו מחוברים לאהבה ולשנאה שלהם בדרך הטבע. כלומר, הם לא למדו את התיאוריות מן הספרים וממה שמורים ניסו ללמד אותם בכיתה. פיני התפאר תמיד שכאשר הוא היה במוסד, כלומר מה שנקרא היום בית- הספר האזורי, רצו המורים לזרוק אותו מן המוסד. כי הוא לא כל כך העסיק את עצמו בלימודים. פיני היה "ילד חוץ" ואפשר היה לשלוח ילדי חוץ בחזרה הביתה אם הם לא הוכיחו את עצמם. פיני גדל ונעשה חבר קיבוץ וגם מילא תפקידים רבים וחשובים ואפילו היה מזכיר, אבל הוא התפאר שההישג החשוב ביותר שלו הוא שכמעט זרקו אותו מבית הספר.

 

גם יגאל לא למד את האהבה ואת השנאה שלו מן הספרים, וגם הוא לא ידע בדיוק את פירושן של מילים גדולות. גם יגאל לא למד הרבה מן הספרים וממה שמורים ניסו ללמד אותו, ויש אומרים שהוא התחיל להופיע בכיתה רק כאשר הצטרפה ילדת חוץ אחת ששמה דליה, וזה סיפור אחר. את יגאל אי אפשר היה לזרוק מן המוסד כי הוא היה בן קיבוץ. גם יגאל גדל ונעשה חבר חשוב בקיבוץ ומילא תפקידים מרכזיים והיה גם מרכז הבניין ומרכז המשק, וגם הוא התפאר לפעמים שההישג החשוב שלו הוא אולי זה שבכיתה הוא לא למד כמעט שום דבר.

 

והמלחמה הרעיונית בין פיני ויגאל פרצה בחגים. כלומר, כשהחברים הרגישו שצריך להחליט מה בדיוק חוגגים. את החג המסורתי, הלאומי, או את החג של עולם המהפכה, של מעמד הפועלים. זה התחיל בחג העצמאות. פיני, שהיה גם מרכז התרבות, טיפס על מגדל הסילו, שהוא המקום הגבוה ביותר בקיבוץ, ותלה שם דגל כחול לבן אחד, כי הוא הבין שחג העצמאות הוא גם משהו לאומי, ושלושה דגלים אדומים, כי הדגל של הקיבוץ הוא אדום, והדגל של המעמד הוא אדום, והדגל של כל העמים שיתאחדו בקרוב גם הוא יהיה אדום.

 

למחרת נשארו על המגדל רק דגל כחול לבן אחד ודגל אדום אחד, כי יגאל הסכים שדגל אדום אחד הוא הדגל של הקיבוץ.

 

אבל אחר כך בא האחד במאי, שהוא חג הפועלים, ופיני חשב שבאחד במאי אין שום מקום לדגל לאומי. לכן, בערב האחד במאי התנוססו במרומי המגדל רק דגלים אדומים. יגאל ארב בלילה ליד המגדל אבל לא הצליח להסביר לעצמו למה באחד במאי צריך דגל לאומי. הוא חשב שלהפך, האחד במאי הוא בכלל לא חג ישראלי. לכן הוא ויתר.

 

אבל אחר כך בא חג השבועות ופיני חשב שהמהפכה האמיתית תהיה לא רק כאשר מעמד הפועלים ישלוט בכל העולם אלא שגם יבינו, שעם ישראל המתחדש על אדמתו השליך מאחוריו את כבלי המסורת והוא הוא שמביא את ראשית ביכורי הקציר שלו כמתנה לפועלי העולם. ולכן הוא טיפס למרומי המגדל ותלה שם שלושה דגלי כחול לבן ושלושה דגלים אדומים. אבל בבוקר התנוססו בראש המגדל שישה דגלי כחול לבן. הדגלים האדומים נעלמו, ויש אומרים שיגאל חיבר בתחתית סולם הברזל סבך של חוטי תיל דוקרניים, מכשול שניתן אמנם לפרקו, אבל הפירוק דרש כמעט יום שלם, ובינתיים הסתיים חג הביכורים, ומאז חג הביכורים הוא בעיקר חג של התחדשות העם על אדמתו, אף על פי שלפעמים גם הדגל האדום בא לבקר ולהשתתף בחגיגה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: