שומרים על הנימוס / שמאי גלנדר

 

שומרים על הנימוס

שמאי גלנדר - מזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: "מיטב הכזב - 90 למזרע"

איור מאת יעקב גוטרמן

במזרע היו שלושה חברים שאף אחד לא קרא להם בשמם הפרטי. גם לא בנות זוגם. כל אחד מסיבה אחרת. אחד מהם היה מרומי. מרומי היה איש תקיף מאוד. לכן הוא נבחר יותר מפעם אחת לתפקיד שנחשב אז לקשה ביותר מכל התפקידים במזרע. הוא נבחר להיות סדרן עבודה. לשנה שלמה, ולבדו. זה היה לפני שהחליטו שזה תפקיד קשה מדי בשביל בן אדם אחד ולפני שהחליטו שבעצם, בחברות צריכה לטפל סדרנית עבודה כי היא מבינה יותר את נפש החברות. וזה היה גם לפני שהחליטו שגם בשביל החבר וגם בשביל החברה זה תפקיד קשה מדיי למשך שנה שלמה, ולכן יש להחליף את סדרני העבודה אחת לחצי שנה. אחרי זה כבר לא החליטו בכלל איפה כל אחד יעבוד, וכל אחד כידוע עובד עכשיו איפה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה, וזה כבר סיפור אחר. והיום אין במזרע סדרן עבודה.

 

סדרן העבודה הייתה לו סמכות כבירה, כי הוא החליט לא רק על גורלו של כל חבר וחבר מדי יום ביומו, כי אם גם על גורלו של כל ענף. אם הוא החליט שבענף מסוים יש יותר מדי עובדים או פחות מדי עובדים, ההחלטה שלו הייתה מופיעה בערב על גבי לוח המודעות וזה היה קדוש.

 

ואחרי שמרומי צבר סמכות כל כך גדולה, ואנשים לא העזו להתווכח אתו, הוא נבחר ליושב ראש השיחה. גם זה היה שלב של התפתחות, כי עד אז מזכיר הקיבוץ היה גם יושב ראש השיחה, עד שהחליטו שהיושב ראש צריך להיות חבר אובייקטיבי. ולכן נבחר מרומי, כי מה שהוא החליט היה בהחלט אובייקטיבי.

 

חשוב לחזור ולספר, שקיבוץ מזרע, אף על פי שהוא עבר שינויים רבים ואף על פי שהשינויים היו מלווים בחילוקי דעות ולפעמים אפילו בחילוקי דעות נוראים, בכל זאת תמיד שמרו על כבוד החברים ועל כללי הנימוס, ואף פעם לא פרצו בקיבוץ מריבות נוראות ולא היו מחנות יריבים כמו שקרה בקיבוצים אחרים. מזרע היה תמיד קיבוץ שיש בו שלום והתנהגות חברית ותרבותית. ובין השאר נשמרו הכללים האלה במיוחד בשיחת הקיבוץ. בשיחה היו לעתים קרובות ויכוחים קשים, אבל אף פעם לא היו התקפות אישיות. ויושב ראש השיחה הקפיד לשמור על זה.

 

עד שפעם אחת קרה מקרה.

 

חוץ משלושת החברים שלא היה להם שם פרטי, היה במזרע גם חבר אחד שתמיד היה נגד. בכל עניין ועניין הוא היה נגד. בימים ההם לא היו עוד הצבעות חשאיות. החברים הצביעו בהצבעה גלויה בשיחה עצמה. ותמיד תמיד, גם כשכולם הצביעו בעד הצעה מסוימת, אותו חבר הצביע נגד. וכולם כבר ידעו מראש שאם מתרוממת יד אחת להצביע נגד, זאת תהיה היד שלו. לפעמים הוא הסביר שיש לו פרינציפ. כדי שידעו שיש דמוקרטיה, ושאם כולם יהיו בעד, סימן שאין לאף אחד דעה עצמית. אבל אחרי שנים כבר לא שאלו אותו וידעו שהוא מצביע נגד כי הוא תמיד מצביע נגד.

 

פרינציפ שמינציפ, אמרו החברים.

 

וגם אמרו שהוא סתם רשע.

 

ויום אחד הייתה שיחה גורלית וחשובה, ומי שהיה אז מרכז המשק, שהיום קוראים לבעל התפקיד הזה מנהל העסקים, הסביר והסביר ונאם ונאם וכולם ישבו שם בחרדת קודש והבינו שפה עומדים לחרוץ גורלות.

 

ובוף, אחרי כשעה וחצי, דפק מרומי היושב ראש על השולחן ואמר:

-          חברים, אני חושב שאנחנו בשלים להצבעה.

 

ככה דיברו אז.

וכשהשתררה דממה נוראה, מרומי שאל:

-          מי בעד?

 

והתרוממו הרבה מאוד ידיים. כי בימים ההם השתתפו בשיחת הקיבוץ לפחות כמאה חברים.

 

ואחר כך מרומי שאל:

-          מי נגד?

 

ומובן שהמתנגד הנצחי התנגד גם הפעם. ולא סתם הצביע נגד אלא קם ממקומו ועמד והרים את ידו וגם אמר:

-          אני מתנגד ואני דוחה את כל הדברים האלה שנאמרו פה מכל וכל.

 

וזה כבר היה יותר מדיי. לפחות, בעיניו של מרכז המשק, שהשקיע בנאום הארוך שלו את כל כוחותיו. והוא ממש נעלב.

 

הוא קם ממקומו, ממש בזינוק, והצביע ביד רועדת על המתנגד.

-          האיש הזה!!! כך צעק מרכז המשק, האיש הזה...

 

כאן כאילו נגמרה לו הנשימה. זה היה דבר קשה, כי בקיבוץ אף פעם לא קראו למישהו "איש". כולם היו חברים. אבל נשימתו של מרכז המשק חזרה אליו והוא המשיך:

-          האיש הזה, כל השנים האלה שהוא חי פה בקיבוץ, האיש הזה לא תרם שום דבר חוץ משעות העבודה שלו. האיש הזה רק יודע לחבל בכל המעשים שכולנו עושים! האיש הזה מנצל את זכותו לרעה. האיש הזה הוא פשוט רשע מרושע!

 

זה היה ממש נורא. מי שישב מן הצד, ראה שמרומי, היושב ראש, משתדל לא כל כך בהצלחה להסתיר חיוך. כי המתנגד הנצחי התנגד לא פעם ולא פעמיים גם להצעות של מרומי עצמו. אבל אז קמה חברה אחת, אסתר שמה, שלא דיברה כמעט אף פעם בשיחות הקיבוץ, אולי מפני שהאיש שלה, שלמה, דיבר כמעט בכל סעיף, והיא, בקול שקט ובדיבור צנוע אמרה:

-          פנחס... כן, היא קראה למרומי בשמו הפרטי, ולא מעט חברים נזכרו פתאום שלמרומי יש גם שם פרטי.

-          פנחס, אמרה אסתר, אתה כיושב ראש לא יכול להרשות שידברו ככה בשיחה. אתה חייב לגנות את צורת הדיבור הזאת.

 

ומרומי, שהפך פתאום להיות פנחס, הביט בה, והביט מסביב, ונשם עמוקות, ואמר:

-          נכון. נכון מאוד. דברים כאלה אסור להגיד בשיחה. ככה לא מדברים. זה לא בסדר.

 

והוא השתהה מעט, ואמר שוב:

-          דברים כאלה אסור להגיד בשיחה. ומיד הוסיף: אפילו אם הם נכונים.

 

וככה המשיכה שיחת הקיבוץ לשמור על הנימוסים.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: