המתחנים מגניגר / שמאי גלנדר

 

המתחנים מגניגר

שמאי גלנדר - מזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: "מיטב הכזב - 90 למזרע"

 

ליז טיילור מבקרת במזרע

איור מאת יעקב גוטרמן

מזרע וגניגר היו תמיד ביחסי שכנות מצוינים. קשה לדעת למה ומדוע. אבל ככה זה יצא, ונשארה מסורת כזאת. חברי גניגר עזרו תמיד לחברי מזרע כשהייתה איזו מצוקה, ולחברי מזרע לא הייתה ברירה, והם למדו לנהוג כך כלפי חברי גניגר.

 

והייתה בגניגר חבורה שידעה לעשות שמח. הם פיתחו בקיבוץ שלהם ענף מיוחד, והוא ענף המתיחוֹת. יגאל שילון לא הגיע אף פעם לרמה שלהם במתיחוֹת. גם לא אלי יצפאן.

 

החבורה הזאת הייתה מתאספת ויושבת ימים על לילות לחשוב, מה תהיה המתיחה הבאה שלהם, ואת מי הם ימתחו. הם מתחו חברים בקיבוץ שלהם, ולפעמים את הקיבוץ כולו.

 

היה חבר אחד, שהתחפש לנסיך אפריקני, שהתמנה להיות שר בממשלתו, בימים שיבשת אפריקה התעוררה וארצותיה זכו בעצמאות. ואפריקנים רבים חשבו שיש להם הרבה מה ללמוד בישראל. הרבה מבקרים ומשלחות הגיעו ארצה. נסיכים וראשי שבטים באו לביקור, ואפילו איזה מלך או שניים, וזו תמיד הייתה אטרקציה.

 

ואותו חבר מקיבוץ גניגר התחפש לנסיך והוא בא בלוויית פמליה שלימה, בדיוק בערב פסח. ב"סדר פסח" הוא ישב מול ההורים שלו והם לא הכירו אותו.

 

וזה מלמד כמה היו התחפושות שלהם מוצלחות, וכמה היו כל פרטי המתיחה מעובדים בקפדנות.

 

אבל אחרי כמה וכמה מתיחות כאלה, התחילו חברי גניגר להרגיש שכל דבר שאומרים להם זו מתיחה, ושכל אורח שבא אליהם הוא לא אורח אלא חבר שהתחפש, ואז כבר אי אפשר היה לעשות מתיחות בגניגר, והחבורה החליטה להפוך את המתיחות לענף ייצוא.

 

יום אחד, בימים שרוסיה עוד הייתה ברית-המועצות ואיש לא חלם להיכנס לשם מעבר למסך הברזל, ואפילו לא חשבו לחלום שמשלחת רוסית תבוא לבקר בארץ, החליטו המתחנים מגניגר למתוח את קיבוץ שריד.

 

הם העבירו שמועה שהשלטונות של ברית המועצות רוצים להתקרב ולטפח מעט את קשרי הידידות עם ישראל, והם יעשו מחוות וגם יפתחו קצת את השערים ויתנו לקבוצות קטנות של יהודים לצאת ולבוא לישראל. וכשגרירים שלרצון טוב, הם שולחים מקהלה רוסית לארץ, והמקהלה הזאת תתארח ותופיע קודם כל בקיבוץ שריד... זה בעיקר מפני שבימים ההם שר הקליטה היה חבר קיבוץ שריד, נתן פלד. הייתה התרגשות גדולה מאוד, וכל הקיבוץ תפס מקומות הרבה לפני ההופעה, ואז עלתה המקהלה על הבמה, ואף אחד מחברי שריד לא זיהה שבכל המקהלה אין אפילו רוסי אחד, וכולם חברי גניגר. לפני שהקונצרט התחיל, הזמינו את שר הקליטה, והוא עלה וברך אותם בהתרגשות אדירה וסיפר ברוסית לחברי המקהלה על תולדות היחסים ההדוקים שבין שני העמים ועל זה שהקיבוץ זה המקום הכי מתאים לגשר בין שני העמים... בייחוד בעזרת המוסיקה. ואז הוא ירד מן הבמה, והמנצח הרוסי הרים את השרביט שלו, וכל חברי המקהלה פרצו בצחוק אדיר, כי הם כמובן לא ידעו להפיק אפילו צליל אחד, לא ברוסית ולא בשום שפה אחרת.

 

שר הקליטה נעלב ועזב את האולם ברוגז.

 

אך כמובן שחברי גניגר התחילו לחשוב מייד על המתיחה הבאה.

 

ובוקר אחד ישב בחדר האוכל אחד מן המתחנים הראשיים, ומולו ישבה חברה אחת שהצטרפה לקיבוץ לא מזמן כי היא התחתנה עם חבר קיבוץ. המתחן שישב מולה הביט בה והפסיק לאכול והביט והביט ולא הפסיק להביט.

"את יודעת מה?!" אמר לה, "את דומה נורא לליז טיילור!".

 

ומייד הצטרפו לשולחן כמה מן החבורה והביטו בה ואמרו שבאמת, זה נכון, ועם קצת איפור ותלבושת מתאימה, אפילו ליז טיילור בעצמה לא תרגיש בהבדל. האמת היא, שאף אחד לא אמר לה את זה קודם. אבל היא הייתה בחורה טובה וקיבלה את דין החברה. היא התחילה ללכת כמו ליז טיילור ולחייך כמוה.

 

מובן שבאופן טבעי התפתח הרעיון להביא את ליז טיילור לביקור, והפעם למזרע.

 

ובמזרע הייתה התרגשות גדולה. המארגנים טלפנו למזכירות ואמרו שליז טיילור רוצה לראות את בתי הילדים, כי דווקא החינוך המשותף מעניין אותה במיוחד. ואחר כך היא רוצה לשבת בחדר עם איזו משפחה ולשוחח. היא לא רוצה את הרעש הגדול עם כל ההמונים בחדר האוכל. והיא גם ביקשה שלא יהיו הרבה צלמים.

 

ביום המיועד, נעצרה מכונית ליד המזכירות. אף אחד לא שם לב במיוחד שהמכונית לא כל כך מפוארת בכלל. העיקר שיצאו מתוכה ליז טיילור ושלושה מלווים בחליפות ככה ככה, וכולם עם משקפי שמש, והסיור המופלא יצא לדרך. הצלמים של מזרע נדחקו בכל זאת, ובמיוחד אחד מהם שהתרגש מאוד ואמר שחלום חייו, מיום שהחזיק לראשונה מצלמה בידיו, היה לצלם את ליז טיילור. ומי שלא יודע, שיידע שליז טיילור הייתה באמת אישה יפה מאוד מאוד. אמרו, האישה הכי יפה במאה העשרים. וליז באמת התחשבה בצלם ההוא ונעצרה מולו ונתנה לו חיוך.

 

ואחר כך הלכה השיירה לבית-הילדים ופתאום התברר שכמעט כל חברי מזרע עובדים בבתי הילדים או שהם חברי ועדת החינוך, כי כל אחד רצה לעמוד בקרבת ליז טיילור, ואולי גם להגיד לה משהו.

 

ואחר כך הגיע הביקור לשיאו, כשהביאו אותה לחדר של גדעון. לא כל כך ברור אם הוא זכה בזה בגלל האנגלית המשובחת שלו או בגלל הבלורית שלו.

 

במרפסת של הקומה השנייה עמד אז בדיוק אורח אחד מארצות הברית שהסתכל על האורחת ואמר בשקט רועם: "אם זאת ליז טיילור אז אני קלינט איסטווד". אבל כמעט אף אחד לא שמע אותו.

 

הביקור הסתיים בהצלחה גדולה, ורק ימים אחדים אחר כך גילו את המתיחה, וכל החבורה של המתחנים באה למזרע לביקור חוזר, בשביל לצחוק ביחד על המתיחה. כמובן שהיו כמה חכמים שהיו מוכנים להישבע שתכף מן ההתחלה הם הרגישו שמשהו לא בסדר ושבעצם הבחורה לא כל כך דומה לליז טיילור.

 

כמה שבועות לאחר מכן עשו מסיבה משותפת לשני הקיבוצים, כדי לסיים את הכל בצורה חברית, וגם סתם ככה, כדי להדק עוד יותר את היחסים הטובים בין שני הקיבוצים. ואז חברי גניגר סיפרו לחברי מזרע, שמאז המתיחה אין להם חיים. כי הם כל הזמן מפחדים ממתיחת תגמול של מזרע.

 

עד כדי כך, שיום אחד הגיעה לגניגר משלחת של רופאים מבלגיה, לביקור בקיבוץ שלהם, רופאים אמיתיים, אפילו שהיום קשה להאמין שיש אנשים אמיתיים בבלגיה. קיבלו את הרופאים בכבוד גדול, עד שהאחראית לחדר האוכל התפרצה פתאום וצעקה: 

"איזה רופאים! איזה בלגים?! אני מכירה אותם! אלה חברים ממזרע!"

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: