הביצה / סשקה לוין (ז'ל)

הביצה

סשקה לוין [ז"ל] - נגבה

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

הביצה, חברים, זהו יסוד החיים.

איור מאת יעקב גוטרמן

עד היום בעולם המדע נטוש עדיין הויכוח. יש אומרים, הביצה קודמת לתרנגולת ויש אומרים התרנגולת קודמת לביצה. יש אפילו עמים שהביצה היא אצלם קודש קודשים ועורכים לה תפילות מיוחדות. אפילו אצלנו היהודים אמרו עליה חכמים דברי תורה: "ביצה שנולדה ביום טוב". ובפסח היו צובעים ביצים בקליפות של בצל.

 

ואילו אצלנו בקיבוץ הביצה היא הפקר. מה שעושים אצלנו בקיבוץ לביצה זה גובל ממש באכזריות והתעללות. ככה להתייחס ליסוד החיים - זה פשע!

 

בעצם, תשאלו, מה זה אכפת לי? כל אחד יכול לקבוע לו את עמדתו הוא לביצה. בעניין זה לא מוכרחה להיות קולקטיביות רעיונית. פה אפשר להרשות ניגודים, אלא מה?

 

כשאני צריך להגיש בחדר האוכל, או! אז זה אכפת לי מאוד. אני אומר לכם שהייתי בהחלט דורש לקיים ברור גנרלי בעניין הביצה. ובאמת, בקרוב בישיבת הועה"פ שעומדת להתקיים אצלנו, יש בהחלט להגיע בעניין זה לסיכום אחיד או לפחות לשאוף לסיכום משותף ואין להרשות שבתוך הקבה"א... ועל אחת כמה וכמה בתוך קיבוץ אחד יהיו הבדלי דעות כאלה. זה בסופו של דבר יהרוס את הקיבוץ... כן, כן. כשעלי להגיש - אז זה רע מאוד. בזמן שאני עובר על יד לוח המודעות אני משתדל לא לראות את התור להגשה. מי יכול להכריח אותי לקרוא כל דבר - ואם אני רשום שם אז מה? לא ראיתי... שכחתי... אבל בכל זאת אני מעיף עין. כן, בודאי! אני פה. רק עכשיו הייתי בהגשה. כ"כ מהר חולפים 3 חודשים. אבל אם רשום הרי רשום. וכמו להכעיס תמיד כשאני בהגשה יש - ביצים. ולבי מתפלץ בקרבי לראות את היחס האכזרי לביצה. מיד כשאני ניגש לשולחן הראשון מכבדים אותי בשאלה:

מה יש היום לאכול?

ביצים.

שוב ביצים?

כן. שוב ביצים.

ומיד מתחילה התעללות מאורגנת.

לי תביא ביצה קשה. (זה בן אדם אינטליגנטי. הייתי מנשק אותו)

לי ביצה קלה (אותה הייתי בוודאי מנשק).

לי חביתה. (הנה הסדיסט הראשון)

טוב תיתן לי "עין".

לי מבולבלת.

לי מצד אחד עין ומצד שני....לשון.

הזמנה נאה, אין מה לומר.

ומה את רוצה? פונה אני לאחת שותקת בפינה.

לי לא חשוב (היא לגמרי אדישה לעניין).

 

וכך אני הולך כשכל ההתעללות האכזרית בביצה על המגש. והאכזרים האלה כל אחד נוטל בתאוות רצח את הביצה המרוסקת, המרוטשת הקרועה והשסועה לגזרים.

 

וברוב חדווה ואושר אני מגיש לאחרונה את הביצה השלמה לזאת שלא חשוב לה. בבקשה ביצה, אני אומר לה מתוך פטריוטיות חלבונית - והיא פותחת עלי זוג עיניים, יוצאת מאדישותה:

מה הבאת לי?

ב-י-צ-ה אני אומר.

השתגעת? פשוט ביצה?

כן פשוט ביצה.

תביא לי עין מצד אחד...

ואני הולך לי בוש ונכלם.

חכה, היא אומרת, מה אתה ממהר כל כך. תביא לי עין משני הצדדים. לא לא. אתה יודע מה תביא כבר פשוט ביצה בלתי מבושלת. (זה בן אדם עם רגש)

 

וכך אני עובר משולחן לשולחן, ומסתכל בביצים השחוטות על מגש: עיניים, בלבולים... כל זה משווע וזועק חמס וקורע את לבי לגזרים ועל יד השולחנות יושבים סדיסטים מסתכלים בביצים הערופות בתאוות רצח ונוטלים ונוטלים...

 

וכנהוג בעולם המודרני גם בזה הגיעו חברינו לספציליזציה, להתמחות בשטח אחד, ואחרי הגשות רבות הרי רכשתי לי כבר ניסיון, ומראש אני יודע מה שגעונו הסדיסטי של כל אחד.

כשאני רואה את הנוער נגד עיני הרי ידוע לי מיד - חביתות. וכשבחורה צעירה ונחמדה מחכה, היא אינה צריכה לומר לי כלום - זה עין מצד אחד. ומזמן שהנח"ל הביא איתו את הצרפתיות הנחמדות הרי זה עין משני הצדדים... ואם מישהו יושב לו בקצה השולחן ומחזיק יד על הבטן - זה ביצה קלה. וכשבחורה אינה מזמינה כלום הרי זה לא חשוב לה - רק אח"כ היא תרצה ביצה בלתי מבושלת. ולבסוף כשבאים הותיקים אני יודע: מבולבלות!

 

כי זהו רבותי שאלה של גיל. יש גיל של חביתה ויש גיל של עין מצד אחד. ויש גיל של עין משני צדדים - ויש גיל של ביצה רכה, ויש גיל של בלבול.

 

עוד אני עומד עם המגש ביד וחושב מחשבות על הביצה - יורדת עלי ידו של אחד ותיק:

תביא לי מבולבלת!

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: