להולדת הבן הראשון בקיבוץ / סשקה לוין ז"ל

להולדת הבן הראשון בקיבוץ

סשקה לוין ז"ל - נגבה

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

איור מאת יעקב גוטרמן

אכן

נולד בן.

גדול,

חזק ויציב,

עם עיניים שחורות

כמו לאביו.

ונחמן שמח –

לא לחינם טרח,

חיכה

וציפה

ובחשאי התפלל

לשמים, לאל:

מי יתן

והיה בן!

וגם הקיבוץ שמח לא מעט

סוף – סוף גם בן נולד.

התעניינו כבר מאוד

בשאלה הזאת

של הבנות.

שתי בנות היו מכבר

וגם דוד'קה לא עזר –

לא היה זה השלישי בן זכר.

ודאג גם הגזבר

זו שאלה של מסחר,

בנות בלי סוף

יגדל יותר החוב.

ועם ערב נחמן בא

והביא את הידיעה:

ב  ן !

שולחנות עפו מייד,

התקשרנו, נצמדנו יד ביד,

והורה חזק, חזק מאוד

החלו כולם לרקוד,

ורקדו כולם,

ככה פשוט, סתם.

ונפנפו למעלה בידיים,

ורקעו ברגליים,

ואת נחמן הרימו

עד לשמיים.

 

ב  ן !

ולבן כוחות המון

ויהיה ודאי עגלון!

ולא יקרה לו כל אסון.

ועם בוקר אור

יסע גיורא עם החמור

ואצל ערבים בכרך

יקנה מכולת בשביל המטבח,

ועל המגרש יאסוף כל פח.

וישחק עם השפנים

ולייבל מהמשק יביא לו יונים,

ויסתכל בגמלים בזיפזיף עמוסים,

ולפני בוא העגלונים

מנות יכין בשביל הסוסים.

ויתן אוכל לכלבים

ומחדר - הקריאה יגרש הזבובים.

ויחיה טוב מאוד

עם שלוש הילדות:

ומתוך הלול

בקול צלול

יקרא

       אורה'לה,

ובתוך ההתעמלות

תענה לו היא

      גיורא'לה!

והוא ידבר לא מעט,

ושרה'לה תבקש אותו:

דבר לאט לאט!

ואסתרק'ה תלמדנו לעבוד,

לעשות עוגות מהחולות.

 

כן.

כזה יהיה הבן.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: