מעשה במגהץ / שרה מרום (ז'ל)

מעשה במגהץ

שרה מרום [ז"ל] - דגניה ב'

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

[הביאה לדפוס, מתוך עלון בית האבות "פיכמן" - זיווה]

איור מאת יעקב גוטרמן

בסיימי את בית הספר לאחיות בירושלים, בא יוסף ברץ מדגניה א' לקחת מספר בנות לדגניה, כי היה חוסר בבנות. אלינו הצטרפו מספר בנים, בוגרי ביה"ס הריאלי שהיו בחופשה.

 

דגניה א' הייתה "זקנה" מדי עבורנו. ולכן הצטרפנו לדגניה ב'. קבלנו "חושה" - מין בית ארוך שעשוי מחימר. חלקנו אותו על ידי ווילון משקי סוכר לשניים - חצי לבנים וחצי לבנות. הכנו ארונות מארגזים והייתה לנו דירה.

 

"סדרו" אותנו לעבודה במשק בית. סרבנו. דרשנו לעבוד בשדה. עבדנו מהשכם בבוקר עד מאוחר בערב. אז חזרנו הביתה, למקלחת העשויה גם היא משקים. התקלחנו בתור, בנות לחוד ובנים לחוד.

 

ארוחת ערב הייתה כמעט תמיד... דג-מלוח, לחם, ריבה ותה. לפעמים קבלנו איזה ירק או חצי ביצה. תוצרת המשק נמכרה למימון צרכי בניית המשק.

 

הייתה לי שמלת שבת מבד ערבי רקומה - זאת הייתה המודה אז.

 

יום שישי אחד פגשתי בחצר את שרה בוסל, אחותו של יוסף בוסל. ניגשתי אליה ושאלתיה: "איפה אפשר להשיג מגהץ לגהץ את שמלת השבת?". היא לטשה בי זוג עינים ובקול מאיים אמרה לי: "אני אציע לכל החברות שלא יצביעו עבורך בחיוב לקבלתך כחברה בקבוצה, אנחנו לא זקוקים כאן לגנדרניות. את השמלה מקפלים, שמים ללילה מתחת לכר ובבוקר זה מגוהץ". עזבתי אותה ברוגז, הלכתי לחדר, שכבתי במיטה ובכיתי מרה על שלא יקבלוני כחברת הקבוצה דגניה ב'.

 

באותן שנים היה חבר בקבוצה אשכול, אז שמו היה "שקולניק", עם אשתו הראשונה רבקה והבת נועה. הוא מאוד חיבב "מיידעלאך" - בחורות צעירות. ועוד יותר אהב לשוחח ביידיש והיה נכנס אלינו לחושה. באותו יום, הוא נכנס ושאלני למה אני בוכה. סיפרתי לו על השיחה עם שרה. הוא לא אמר מילה ויצא. הייתי מיואשת כי הייתי בטוחה שגם הוא בדעתה. כעבור כמחצית השעה הוא חזר והביא מגהץ, שקיק פחם, עיתון מקומט וגפרורים. ואמר לי ביידיש, "תני לי את השמלה ואני אגהץ לך אותה".

 

מאז ליוויתי אותו, עד היותו ראש ממשלה, בתודה על המחווה. הוא היה אדם רם ומלבב.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: