הספא / רון טובי

 

הספא

רון טובי - כפר עזה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

הימים ימי ראשית שנות ה-80. בקיבוץ המנומנם העסקים כרגיל - לומדים, עובדים, מתחתנים ויולדים ילדים.

איור מאת יעקב גוטרמן

ימי ראשית אוגוסט, בחוץ חום איימים. הטמפרטורות מגיעות לכדי ארבעים מעלות בצל - כמובן שאז עוד לא היו מזגנים. כל מי שיכול, מנסה למצוא לעצמו איזה גג או סככה מוצלת לעבוד תחתיה למצוא הגנה לגופו העייף ומוחו הייגע. באותם ימים, הבריכה החצי אולימפית שעוד לא היה לה גג הייתה מלאה באנשים - נשים, גברים וטף. כולם בורחים מהעבודה ישר לבריכה ושורצים שם כמה שיותר. סופו של אוגוסט - מגיע. בערבים כבר אפשר להרגיש את הרוחות הקרירות המנשבות ומרעידות את הגוף ומבשרות על בוא הסתיו. גם הנחליאלי התכול כבר הגיע ותופס לו תולעים בדשאים המורקים. גם החצבים הלבנים העומדים זקופים מתחילים לתת את פריחתם. עדות נוספת לקיצו של שלטון הקיץ באזור. אך הסתיו קצר והחורף עומד להגיע. צריך להבין שבאותם הימים גם ימי החורף לא היו פשוטים. בתוך חדרי הבטון המזוין, היה קר ולא נעים, ואת החדרים הקטנים צריך לחמם בתנורים של נפט. את הנפט צריך היה להביא מקוביות ברזל מיוחדות שעמדו במרכזים שונים של הקיבוץ. קוביות הברזל הללו עוצבו בצורה של קוביות "שש-בש" גדולות, אשר את שרידיהן של אחדות מהן עדיין ניתן לראות עומדות זנוחות. עדות אילמת למה שפעם היה.

 

ביום שישי אחד, ממש לפני כניסתה של שבת המלכה, מסתובבת במשק שמועה מסעירה - לא תאמינו מה קרה, רצה השמועה בין גברים ונשים ועברה לילדים - מצאו בשדה למעלה שליד הכביש נביעה של מים, מים חמים! בשדה שמעל לול שבע ושמונה הישנים במקום בו נוחתות החסידות למנוחה על עצי האקליפטוס הגדולים בדרכן לארץ רחוקה. במקום ההוא שם נמצאה הנביעה. באותם ימים, יש בעיה לוגיסטית להגיע לשדה, כביש הגישה עשוי עפר בעקבות הגשמים העזים הוצף ונסגר למספר שבועות. המשק, גועש וסוער, נערכים ויכוחים אין סופיים על עתידה של חלקת השדה הקטנה, מה יהיה בסופה - שכבת האנשים שיצאו לעיר ולמדו כלכלה ועניינים אחרים כבר עורכים בראשם חישובים שונים, משרטטים גרפים, פותחים מפות מפנטזים, איך הם יפטרו מחלקת השדה הלא כלכך ריווחית ובדרך מכמה טרקטורים ישנים כמו הזלדה הצהובה שעומדת מודממת בסככת המוסך. במקום שדה הכותנה מבזבזת המים יקימו מרכז נדל"ן שאפתני חדש שבו יהיה מזנון קטן וספא מיוחד לכל חברי הקיבוץ. "נגבה שם כסף רק מאורחים אבל לא מכאלו שקשורים לקיבוץ". הם מסיימים.

 

אנשי השדה העשויים ללא חת המכירים ומוקרים כל פיסה ורגב עפר בשדה. אנשים שאך לפני מספר שבועות ממש באותו האזור שתלו זרעי כותנה עם ראשים לבנים שאוטוטו כבר גדלים ומתחילים להיפתח. אנשים שעשו שם ימים כלילות עוברים עם מעדרי ברזל קטנים - מעשבים את היבלית המשתלטת והחונקת. זועמים, צועקים אומרים, "לא ניתן, לא נוותר על שום חלקה. אנחנו לא קפיטליסטים חזירים באנו לנגב במצוות בן גוריון להפריח השממה ולמלא אותה בשדות רחבים ומוריקים - לא נוותר על אף שעל של אדמה", הם מסיימים. הויכוחים מתלהטים, מתנצחים חוצים משפחות לשניים. חברים שעד אתמול היו החברים הכי טובים, כבר לא מדברים האחד עם השני לא אומרים שלום על המדרכות מתעלמים בארוחות החגיגיות של יום השישי.

 

רגע לפני שהעסק מתפוצץ, והמשק מתפרק לשניים. סוף כל סוף כביש העפר נפתח. כול המשק מתקשט ועולה בטור רגלי במעלה הקיבוץ - ילדים קטנים נישאים על כפיים, זקנים מובלים בעגלות מרופדות רתומות לטרקטורים. הויכוח עדיין חי ובועט. כל הכבודה חותכת שמאלה בשביל העפר הקטן, יורדים בשדרת האקליפטוסים הגדולים, נרגשים, לא מאמינים שהם הולכים לחזות בפלא הטבעי. מזכיר הקיבוץ הולך בראש, מוציא את הפתק שהכין מבעוד מועד מכיס חולצתו הכחולה בודק שרשם הכל ולא שכח מאום. באותו הזמן הוא גם בודק שהביא את זוג משקפי הקריאה.

 

לידו צועדים - ד' מצד אחד ו-ע' מצד שני - צועקים מתווכחים. ד' מפנטז ומסביר - "פה נבנה ונסלול דרך אספלט חדשה, רחבה ומפוארת ונדרוש מאגד להקים קו מיוחד שיחצה את השדות ויביא לקוחות רבים מכל המרחב, מהעיר אשקלון וגם מנתיבות והקיבוצים מסביב לספא שנקים. ופה נקים חנויות ומקומות חניה - אתה חייב לתמוך בנו להעביר את זה באסיפה". ע' מצידו אומר ש"לא אפשרי, איך נוותר על כל הגידולים ועל השדה. ומי יממן את כל זה, הלוא המשק נמצא גם כך בגירעונות קשים". הויכוח סוער ונמשך - ש' הגזבר מבהיר, "כבר בדקנו אפשרויות שונות להחליף שטחים עם סעד, מפלסים ונחל עוז תמורה לאחוזים מהעסק. יש גם קרנות פנסיה שונות ואפשר להשתמש גם בהן. נוותר על העתיד לטובת הווה מזהיר. אפשר גם למכור ולקצץ ענפים של המשק".

 

א' הגננת שהלכה במרכז השיירה, שמאז הגילוי המסעיר הרגישה כיצד היא מבזבזת את חייה בהחלפת חיתולים מסריחים לתינוקות מצווחים, כבר חולמת. היא כבר מתכננת בראשה את השיחה שתערוך עם סדרן העבודה - איך היא תעמוד מולו ותדרוש לעבוד בספא החדש תהפוך אותו לממלכה שלה. בסוף השיירה הולכים המתנדבים והמתנדבות - הם לא כלכך מבינים על מה כל המאומה - הם בכלל באו בשביל המסיבה. שמעו שיש בירות חינם ומסיבת ריקודים. מה איכפת להם הם משתרכים מאחור דוחפים את עגלת הכיסאות. לבסוף כל השיירה מגיעה לנביעה. הראשונים מזהים שם גומה שני מטר על שני מטר גודלה, הם מכניסים את היד - "אכן יש מים חמים", הם צועקים, "מעל ארבעים מעלות" הם זועקים. התרגשות גדולה אוחזת בכל השיירה המפוארת. מאחור מתחילים בריקודים ושירה. ועדת התרבות כבר החלה בהכנות לתחרות בחירת השמות.

 

ג', איש השלחין הוותיק שהיה במילואים במשך כל החודש, הגיע למשק ולא הבין על מה כל המהומה, ולמה כל האנשים עולים לשדה הכותנה שלמעלה - הלוא השבת אמור להיות בכותנה גיוס, חשב לעצמו. הוא מגיע לביתו ופוגש באישתו שעוד רגע עומדת לצאת מהדלת ולהצטרף לשיירה המתארכת. הוא שואל והיא משיבה לו, "אישי אתה לא מאמין, מצאו נביעה של מים, מים חמים, הולכים להקים פה ספא זה יהיה נפלא סוף כל סוף הילדים ירגישו ממש כמו בעיר".

 

"איפה" הוא שואל, והיא משיבה "בשדה שלמעלה שם ליד האקליפטוסים".

 

ג' לא מאמין למשמע אוזניו - "אוי לא שיעצרו הכל, זו טעות נוראית, אומנם יש מים חמים אבל זו בטוח לא נביעה ובטח אי אפשר להקים שם ספא. יש שם צינור של מים חמים שעובר בשדה, רגע לפני שיצאתי למילואים עשיתי בדיוק באותו המקום סיבוב לראות שהכל בסדר שמתי לב שלאורך צינור המים החמים הזקן נוצרו קרעים היו בו דליפות וזירזופים של מים אולי נשיכות של חולדות או עכברים. ביקשתי מ-ל' שיעבור ויתקן לפני תחילת הגשמים, כי אחר-כך אי אפשר לעבור שם ולהיכנס בשבילים הבוציים. הוא אמר שאין בעיה והבטיח לי שיעבור עם האוטו אחרי שבת ויתקן. רגע עכשיו אני נזכר, בשבת ההיא ירד גשם זלעפות - ל' בטח שכח..."

   

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: